נדא אחמד סילאוי ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, תושב הרשות הפלסטינית, נישאו, על פי הנטען בעתירה, באפריל 1995. בעתירתם מבקשים העותרים כי נורה למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. כן מבקשים העותרים צו ביניים כנגד גירושו של העותר 2 מן הארץ עד להכרעה בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות כנגד חוקתיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003.

דין העתירה להידחות על הסף. העובדות המפורטות בעתירה הן מעטות ביותר ואין הן מקימות עילה לעותרים. כל שנטען בעתירה הוא כי בשנת 1995 פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות וכי בשנת 2003 קיבלו מכתב מטעם משרד הפנים ובו הודעה על דחיית בקשתם. העתירה אינה מפרטת דבר לגבי מה שארע בשמונה השנים שחלפו בין ארועים אלו. אין לדעת אם ביררו העותרים מה עלה בגורל בקשתם משנת 1995 ומכל מקום חל שיהוי לעניין בקשה זו אם לא פעלו העותרים מאז. לא ברור גם האם פנו העותרים מחדש למשיב בשנת 2003 ועל כן נתקבלה תשובה שלילית ביוני 2003. שאלות אלו ואחרות אינן זוכות להתייחסות כלשהי בעתירה ועל כן אין העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. שכן, אין לדון כיום בסרוב משרד הפנים - אם היה כזה בשנת 1995 - ואילו בשנת 2003 חלה מניעה חוקית להעתר לבקשה. לנוכח המצב החוקי הקיים מאז כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, אשר תוקפו הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ד-2004, אין כיום בסיס חוקי לבחון את בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות. כפי שאף צוין בעתירה, בימים אלו תלויות ועומדות בבית משפט זה עתירות התוקפות את חוקתיותו של החוק הנ"ל. לאחר שתינתן ההכרעה בעתירות העקרוניות, ובאם יחול שינוי במצב המשפטי הקיים, יוכלו העותרים לחדש פנייתם אל המשיב, ובמידת הצורך אף לפנות לבית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ה (15.11.04).