חוסין עלי דראושה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותר 1 (להלן: העותר) הינו אזרח ישראלי, תושב הכפר אכסאל שבגליל. בשנת 1966 הוא נשא אישה, ונישואין אלה עומדים בתוקפם עד עצם היום הזה. לטענתו, לקתה רעייתו בנפשה, ועל כן החליט בשנת 1981 לשאת אישה נוספת, היא העותרת 2, פלסטינית שאינה אזרחית ישראל (להלן: העותרת), מבלי שהקדים והתגרש מאשתו הראשונה. כך נותר העותר נשוי לשתי נשים בעת ובעונה אחת.

2.לטענת העותרים, השתהות המשיבים בהענקת מעמד של תושבת-קבע לעותרת – זכות שלהשקפתם קנתה לה העותרת מכוח נישואיה לעותר – מנעה מהעותרת להסדיר את מעמדה בישראל עוד קודם למועד בו התקבלה החלטת ממשלת ישראל על הקפאת הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות, שבהן אחד מבני הזוג הוא תושב השטחים.

3.עילתה השנייה של העתירה היא סירובם של המשיבים להעניק אזרחות גם לעותרת 3 – הצעירה מבין חמשת ילדיהם של בני-הזוג, שארבעה מהם הם אזרחים ישראלים. אלא שבינתיים הודיעתנו המדינה, כי אין היא רואה עוד מניעה בהענקת אזרחות לעותרת 3, ומשעשתה כן, התייתר הצורך לדון בסוגיה זו.

4.בתשובתם לעתירה טענו המשיבים כי מעולם לא הוגשה בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל, ומשנחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), ממילא לא יוכלו עוד העותרים להגיש בקשה כזו. בהחלטתי מתאריך כ"ט בתשרי תשס"ה (14.10.04) הוריתי לעותרים להשיב על טענה זו, אולם בהודעתם המשלימה הם לא עשו זאת וטעמיהם עמם.

5.בכך די כדי להביא לדחייתה של העתירה על-הסף. שכן, לעת הזו – וכל עוד עומדת הוראת השעה בתוקפה – לא יוכל בית-משפט זה להיעתר לעתירות, שעילתן הענקת אזרחות לתושבי השטחים מכוח בקשות לאיחוד משפחות. כידוע, תלויות ועומדות בפני בית משפט זה עתירות עקרונית המערערות על עצם תוקפה של הוראת השעה, ולעותרים שמורה זכותם לשוב ולפנות לרשות המוסמכת, ככל שיראו לכך עילה, עם מתן ההכרעה באותן עתירות.

6.משהגענו למסקנה זו, שוב איננו נדרשים להתייחס לטענת המשיבים, כי גם בנישואיו של העותר לשתי נשים יחד נמצא טעם לשלילת זכותה של העותרת לקבלת מעמד בישראל.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ה (15.11.04).