עבד עווד אגבריה ואח' נ' שר הפנים - מדינת ישראל

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.עותר 1, אגבריה עבד עווד, הינו אזרח ישראלי שנשא לאישה את עותרת 2, אגבריה אזדהאר, בחודש ינואר 1995. ביום 6.1.1996 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות בישראל.

בעתירה הנוכחית, שהוגשה ביום 30.1.03, טענו העותרים כי הבקשה לאיחוד משפחות שהגישו לא זכתה למענה. בהחלטתי מתאריך זה, הוריתי כי הטיפול בעתירה יושהה עד להכרעה בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בפני בית-משפט זה בשאלת חוקיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, תוך מתן צו ביניים המורה למשיב להימנע, מגירוש העותרת 2 אל מחוץ לגבולות המדינה.

2.בתגובתו מיום 2.1.04 עתר המשיב לדחות עתירה זו על הסף, בשל חוסר ניקיון כפיים ושיהוי בהם היא לוקה. לדבריו, לא ציינו העותרים בעתירתם את העובדות הרלוונטיות לה, ובהן כי בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה לגופה, ביום 31.1.96, לאור היותו של העותר 1 נשוי לשתי נשים. לפיכך, כך נטען בתגובה, היה על העותרים לעתור לבית-משפט זה סמוך לקבלת החלטת המשיב לידיהם, ולא בחלוף שבע שנים.

בהודעה נוספת שהגיש המשיב ביום 16.1.06 נאמר, כי לאור לשונו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, יכולים העותרים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. זאת, מאחר ולכאורה חלה עליהם הוראת סעיף 3(2), המאפשרת לשר הפנים לאשר, על פי שיקול דעתו, בקשה למתן היתר כניסה לישראל לתושבת האזור שגילה עולה על 25 שנים, לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל. משכך הם פני הדברים, טוען המשיב, מתחדדת טענתו כי דין העתירה להידחות על הסף.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, נחה דעתי כי הדין עם המשיב. עתירה זו לוקה בשיהוי כבד. שבע שנים תמימות חלפו מיום שנודע לעותרים על סירוב בקשתם לאיחוד משפחות, ועד שפנו בעתירתם לבית-משפט זה. פרק זמן ממושך זה משול לזניחתה של הבקשה, והוא אף אינו מאפשר לרשות הרלוונטית לבחון את טענות העותרים לאור נתוניהם העכשוויים (ראו: בג"ץ 8571/04 סעיד ואח' נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"ץ 5850/05 עודה מוחמד חמיס נ' משרד הפנים, לא פורסם; בג"ץ 11359/03 כיפא טאהא ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם).

יתרה מזאת, חוסר ניקיון הכפיים של העותרים, הבא לידי ביטוי בהעלמת עובדות רלוונטיות כגון קבלת ההודעה על הסירוב לבקשתם, ועובדת היותו של העותר 1 נשוי לאישה נוספת, עומד אף הוא בעוכריהם. פגם זה חמור במיוחד נוכח בקשתם של העותרים, והיענותו של בית-משפט זה, למתן צו ביניים במעמד צד אחד לפיו יימנע גירושה של העותרת 2 אל מחוץ לישראל, בו הסתמכותו של בית-המשפט על האמור בתצהירו על העותר, רבה היא (ראו: בג"ץ 1156/03 נאדיה אלסעדי ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 2319/03 ח'ליל סמאהר עוסמאן נ' שר הפנים (לא פורסם)). כך או כך, לעותרים פתוחה עתה הדרך לשוב ולעתור בפני המשיב לאפשר את המשך שהייתה של עותרת 2 בישראל, וגם מטעם זה דינה של העתירה להדחות, וכך אנו עושים.

ניתן היום, י"א בניסן תשס"ו (9.4.2006).