יוסף אשכנזי נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותר נדון למאסר עולם. עונשו נקצב ל-24 שנות מאסר. בעקבות קציבת עונשו שוחרר העותר כאסיר ברישיון למשך תקופה של 8 שנים. בעת שהיה אסיר ברישיון ביצע העותר עבירה נוספת שבגינה נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, החליטה ועדת השחרורים להפקיע את רישיונו של העותר בעקבות הרשעתו בעבירה הנוספת. נגד החלטה זו של ועדת השחרורים עתר העותר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 9.1.02 אישר בית המשפט המחוזי את ההסכמה אליה הגיעו המדינה ובא כוחו דאז של העותר, לפיה תופקע רק מחצית מתקופת הרישיון, היינו 4 שנים. העותר טוען, כי לפני כשנה וחצי הודיע לו שירות בתי הסוהר על הפקעת 3 חודשים מתוך ששת חודשי השחרור המינהלי, להם הוא זכאי, לטענתו, ביחס למאסרו הקודם. העותר טוען, כי לא היה מקום להפקיע מחצית מתקופת השחרור המנהלי שלו אלא רק מחצית מתקופת הרישיון שלו, כפי שהוסכם בבית המשפט המחוזי.

2.דין העתירה להידחות על הסף, שכן לרשות העותר עומד סעד חלופי. על העותר לפנות לבית המשפט המחוזי, המוסמך לדון בעתירות אסירים לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971. במסגרת סמכותו זו מוסמך בית המשפט המחוזי לדון גם בעתירות שעניינן חישוב תקופת המאסר (ראו: בג"צ 974/97 בן סלומון נ' ועדת השחרורים (לא פורסם); רע"פ 386/92 רוזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

3.העתירה נדחית, איפוא, על הסף.

ניתן היום, כ"ו בכסלו תשס"ה (9.12.04).