תמיר קרני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון ואח'

פסק-דין

לפנינו עתירה המופנית נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 834/05 שניתנה ביום 24.11.2005 ואשר דחתה את בקשתו של העותר למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 9.11.2005.

ביום 22.3.2005 אמור היה להתקיים דיון קדם משפט בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בתביעה שהגיש העותר נגד המשיבות 1-2 (להלן: המשיבות). המשיבות לא התייצבו לדיון הנ"ל, והעותר מצידו הגיש בקשה למתן צו הצהרתי לפיו המשיבות ידעו על מועד הדיון ואי-התייצבותן נעשה בחוסר תום לב. בית הדין האזורי, לאחר שקיבל תגובות המשיבות מהן עולה כי מלכתחילה קיבלו זימון למועד 23.3.2005 ושינוי מועד הדיון לא הובא לידיעתן מפורשות, הבהיר כי בנסיבות אלו אינו יכול לקבוע כי הדבר נעשה במזיד, אך קבע כי הוצאות הישיבה יילקחו בחשבון בסוף ההליך. בית הדין הארצי לעבודה, לאחר שעיין בכל החומר שהובא בפניו החליט לדחות את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר, תוך שהבהיר כי הדרך לפצות את העותר על ביטול הדיון עקב אי הופעת המשיבות, היא על דרך פסיקת הוצאות בשיעור מתאים, ועל כך קבע בית הדין האזורי כי אלו יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות הכללית בהליך.

על החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה הגיש העותר את העתירה שבפנינו. על פני הדברים אין העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, שכן עניינה התברר בפני הערכאות המוסמכות לכך. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. התערבותו מוגבלת אך למקרים בהם מתגלית טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב תיקונה. דברים אלה נכונים במיוחד כאשר מדובר בהחלטות ביניים, לגביהן מידת ההתערבות מצומצמת עוד יותר, שכן ההליך העיקרי עודנו תלוי ועומד (ראו: בג"צ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ(1) 673; בג"צ 3141/03 פריגן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"צ 9746/05 שדה נ' אוניברסיטת בן גוריון (לא פורסם)). גם לגופו של עניין, לא מצאנו כי נפלה בהחלטת בית הדין הארצי טעות ובודאי לא טעות מן הסוג המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ט"ז בטבת התשס"ו (16.1.2006).