אמיל קובאץ' ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.בעתירתם, ביקשו העותרים כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו לעותר 1 – אזרח סרבי שהתגייר בשנת 2004 בבית הדין האירופי של עותר 2 – "מעמד עולה ואזרחות ישראלית כיהודי", מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

לטענת העותרים, בעקבות פסק דין שניתן בעניינו בעתירה קודמת (בג"ץ 9201/10, בו פורטה בהרחבה השתלשלות האירועים), המציא עותר 1 למשיבים מסמכים ואישורים שונים אודות הליך הגיור שעבר, וביקש כי יבחנו לאורם מחדש את הסדרת מעמדו (להלן: בקשת העותר). ברם, עותר 1 לא זכה למענה, ומכאן העתירה שבכותרת – בה תוקפים העותרים את העיכוב בטיפול בבקשת העותר, וטוענים כי המסמכים שהציגו מוכיחים שעותר 1 "ראוי לזכות במעמד עולה מכח יהדותו [...] ולכל הפחות, ראוי לקבל הזדמנות להשמיע את טענותיו ולזכות בתשובה מנומקת".

בתגובתם המקדמית, מסרו המשיבים כי בחנו את בקשת העותר ומצאו "כי נדרשת התייחסותו של העותר, כמו גם מספר השלמות, אשר להליך הגיור שעבר". העותרים הביעו נכונות לנסות ולספק את המידע הרלוונטי, אך העלו תהיות לגבי הרלוונטיות שלו – בציינם שהמכתב שצורף לתגובה מתמקד בסוגיית השתייכותו של עותר 1 לקהילות יהודיות מוכרות, ופחות בהליך הגיור עצמו. בנסיבות אלה, ביקשו העותרים להותיר את העתירה תלויה ועומדת, ולחלופין לחייב את המשיבים בהוצאות הגשתה. ביום 12.9.2017 הוריתי למשיבים להגיש הודעת עדכון לגבי התקדמות הטיפול בבקשת העותר, וביום 14.2.2018 הודיעו המשיבים כי לאחר בחינת החומר המשלים הוחלט לדחותה. לעותרים ניתנה אפשרות להתייחס להודעה זו, אך הם נמנעו מכך.

2.נוכח ההתפתחויות שתוארו – קרי, ההזדמנות שניתנה לעותר 1 להציג את טענותיו בקשר להליך הגיור וכנותו, וההחלטה הסופית שקיבלו המשיבים בעקבות זאת – הרי שהעתירה שלפנינו מיצתה את עצמה, ודינה להימחק. העותרים קיבלו, למעשה, את הסעדים העיקריים להם עתרו, ואילו דיון לגופה של ההחלטה המינהלית החדשה מחייב הצגת תשתית עובדתית ונורמטיבית עדכנית.

3.אשר על כן, העתירה נמחקת. לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכות העותרים.

ניתן היום, כ"ח באייר התשע"ח (13.5.2018).