אירינה פלדמן ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

העותר מספר 4 (להלן – העותר) הוא בנה של העותרת 1 (להלן – העותרת). העותרת עלתה לישראל בינואר 2000, יחד עם שתי בנותיה הקטינות, וקיבלה אזרחות בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 עקב היותה נכדתו של יהודי. העותר נכנס לישראל באוקטובר 2000 באמצעות אשרת תייר לתקופה של חודש ואשרתו הוארכה לאחר מכן עד ליום 27.2.01. ביום 15.6.02, כשנה וארבעה חודשים לאחר שפגה האשרה, הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד של תושב קבע בישראל. ביום 19.6.02 סורבה בקשתו של העותר על ידי המשיב. כשמונה חודשים לאחר מכן עתר העותר לבית משפט זה כנגד סירובו של המשיב.

דין העתירה להידחות. הבקשה שהפנה העותר למשיב היתה בקשה למתן רישיון לישיבת קבע בישראל וסירובו של המשיב ליתן את הרישיון האמור הוא נושא העתירה. רישיון לישיבת קבע מוענק על ידי המשיב מכוח סמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בהתאם לפרט 12 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 עתירה כנגד החלטה של הרשות בענין רשיונות ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. לעותרים קיים, איפוא, סעד חלופי ועל כן, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"א באב התשס"ד (8.8.2004).