ברוך גבאי ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח'

פסק-דין

עניינה של העתירה בטענת העותר 2 (להלן: "העותר"), בנו של העותר 1, כי רכוש שהביאו הוריו מאירן בעת עלייתם לארץ בשנת 1951 נשרף בדליקה שפרצה בשנת 1952 במחסנים של המשיבה 1 בנמל יפו. העותר טוען בתצהירו כי הרכוש היה מבוטח בחברת ביטוח שמקום מושבה היה בלונדון, אך כספי הביטוח לא הגיעו לתעודתם, קרי - להוריו. העותר מציין כי למיטב ידיעתו כספי הביטוח שולמו למשיבה 1 והגיעו בסופו של דבר למשיב 2. הוא מבקש כי בית המשפט יוציא מלפניו צו המורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא יעבירו לעותרים כספים אלה. העותר פעל במגמה להשיג את תיקון העוול שהוא חש שנגרם לו בדרכים שונות, ולאחר חלוף שנים רבות בהן לא עלה בידו להשיג את מבוקשו בפניות לגורמי ציבור, פנה לבית משפט זה. אלא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה להושיט לו סעד.

הסעד שמבקש העותר הוא סעד מתחום המשפט הפרטי, ומבלי שנתייחס לטענות אפשריות של התיישנות או שיהוי, דין טענותיו להתברר בערכאה המתאימה לתביעת סעדים מן הסוג המבוקש. יתר על כן, העתירה מופנית בעיקרה כנגד הסוכנות היהודית, ובהתחשב בטיבו ובמהותו של גוף זה ובנושא התביעה, הענין שמעלים העותרים הוא בתחום סמכותו של בית המשפט האזרחי [ראו: בג"צ 4212/91 "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מז(2) 661 בעמ' 679].

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ניתן היום, כ"ד באייר תש"סא (17.5.2001).