יניב בן זקן נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואח'

פסק-דין

1.העותר ביקש לחזור בו מעתירתו בבג"ץ 3088/17 והוא נדחה בזה.

2.העתירה בבג"ץ 1603/17 נסבה על טענתו של העותר לאכיפה בררנית נוכח צו ההריסה שהוצא כנגד מבנה שהקים. העתירה עבת כרס וכוללת נספחים רבים, מהם מבקש העותר ללמוד כי המשיבים אינם אוכפים את דיני הבנייה על אחרים באיזור.

3.נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בעתירה ואף ראינו בה יותר משמץ של עזות מצח. ענייננו במבנה של כ-300 מ"ר שהקים העותר ללא היתר; על אדמות ש לא הוכרזו כאדמות מדינה ואין לו כל זיקה אליהם; המבנה הוקם בסמוך לצומת בכביש 90; במקום שאינו מצוי בתחום תכנית מתאר; ואף נטען כי העותר המשיך בבנייה בניגוד לצו הפסקת עבודה.

4.בנסיבות אלו, קשה לשמוע מפיו של העותר טענה לאכיפה בררנית. מכל מקום, איננו סבורים כי קמה לעותר ציפיה לגטימית – ולא כל שכן עילה משפטית – כי הדין לא ייאכף כנגדו.

העותר הפנה לבינוי כזה או אחר בשטח המועצה האיזורית, אך לפחות לגבי חלק מהדוגמאות ניתנה לכך תשובה על ידי המשיבים (לדוגמה: בית האריזה, חוף ביאנקיני והחווה הסולרית).

5.בית משפט זה חזר ושנה עשרות פעמים כי איננו רואה להתערב בסדרי העדיפות באכיפת דיני התכנון באיזור, בהתאם לשיקול דעתם ומשאביהן של הרשויות.

נוכח האמור לעיל לגבי הבנייה של העותר, אין לה כל היתכנות תכנונית נראית לעין, ודומה כי דווקא עניינו של העותר אף אמור להיות בסדר עדיפות גבוה.

6.לא למותר לציין כי עתירה קודמת שהגיש העותר לבית משפט זה – נדחתה (בג"ץ 626/16 מיום 5.1.2017).

7.סוף דבר, שגם העתירה בבג"ץ 1603/17 נדחית.

העותר ישא בהוצאות המשיבים 3-1 והמשיבה 4 בסך 10,000 ₪ כל אחד (סה"כ 20,000 ₪).

ניתן היום, ט"ז בשבט התשע"ח (1.2.2018), בנוכחות הצדדים.