טלי הלוי נ' שר הבריאות ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.העתירה שלפנינו תוקפת את החלטותיו של המשיב 2, אשר ניתנו במסגרת הליך משמעתי שנוהל מכוח סעיף 7(1) לפקודת המילדות. בגדרן של החלטות אלו, נמצאה העותרת אשמה בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע המיילדות וברשלנות חמורה, ובשל כך הותלה רישיונה לעסוק ביילוד למשך שלוש שנים.

2.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. פרט 21 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, מורה לנו כי מקומה של עתירה כגון זו שלפנינו הוא בבית משפט לעניינים מינהליים, ולא כאן. כאשר בידי העותרת סעד חלופי, אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירתה. סטייה מכלל זה תתאפשר רק במקרים מיוחדים והמקרה שלנו אינו נמנה עמהם (ראו למשל: בג"ץ 5901/15 בניטה נ' ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין (15.12.2015); בג"ץ 7141/20 מועצה אזורית חוף כרמל נ' שר הפנים (10.3.2021)).

3.העתירה נדחית אפוא. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ג' בניסן התשפ"א (16.3.2021).