דרור זוהר נ' פרקליטות המדינה- המחלקה להנחיית התובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו מכוונת נגד החלטתה של המשיבה 1 מיום 2.2.2020 - בתוקף הסמכות לפי סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: החוק) - לדחות את בקשת העותר לביטול קנס מינהלי שהושת עליו ביום 28.4.2019 בגין עבירות של בניה ושימוש במקרקעין שלא כדין.

2.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

סעיף 8א לחוק, קובע כי השגה על קנס מינהלי תעשה במסגרת בקשה לביטול הקנס, אשר תוגש בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה; וכי משנדחתה בקשה כאמור, רשאי מקבל הקנס להודיע בתוך 30 ימים כי ברצונו להישפט על העבירה, ובמסגרת הליך זה להעלות את טענותיו נגד הטלת הקנס. בענייננו, בהחלטה מושא העתירה, בה נדחתה כאמור בקשת העותר לביטול הקנס המינהלי (נספח ח' לעתירה), צוין במפורש, כי בהתאם לסעיף 8א(ה) לחוק הוא רשאי להגיש בקשה להישפט בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה (פסקה 13 להחלטה). אלא שבמקום לנצל זכותו זו להביא את טענותיו בפני בית המשפט בהתאם להליך הקבוע בחוק בחר העותר לעתור לבית משפט זה.

3.כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש לעתירה שעה שלעותר עומד סעד חלופי יעיל, בפרט מקום בו נקבע מסלול סטטוטורי קונקרטי להשגה או ערעור על החלטה מינהלית מהסוג הנתקף בעתירה (ראו למשל: בג"ץ 2581/11 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' רשם הקבלנים, פסקה 4 (24.5.2011); בג"ץ 6939/13 רס"ן ליאור מלובני נ' שר הבטחון, פסקה 4 (28.1.2014)).

4.העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪.

הסעד הארעי לעיכוב תשלום הקנס יעמוד בתוקפו עד ליום 4.6.2020, על מנת לאפשר לעותר, אם יחפוץ בכך, לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט.

ניתן היום, כ"ז באייר התש"ף (21.5.2020).