עבד כאמאל נ' מפקד פיקוד מרכז

פסק-דין

השופט א' מצא:

העותר בבג"ץ 207/98 הוא בנו של העותר בבג"ץ 208/98. שני העותרים, תושבי הכפר נעמה שבנפת רמאללה, מרצים עונשי מאסר בכלא "אשל". בעתירותיהם מבוקש צו שיורה למשיב לנפק לאם המשפחה (אימו של העותר הראשון ואשתו של העותר השני) היתר כניסה לישראל, שיאפשר לה לבקר את שניהם בבית-כלאם אחת לשבועיים. כן מבקשים העותרים שהמשיב יחויב להתיר לבני-משפחה אחרים שלהם להיכנס לישראל כדי לבקרם.

ביקשנו וקיבלנו את תגובת פרקליטות המדינה. בכתב התגובה נאמר, כי בירור שערכה הפרקליטות עם גורמי הביטחון העלה, כי האם מנועת כניסה לישראל מטעמים ביטחוניים. עם זאת בידה לבקש היתרי כניסה חד-יומיים למטרת ביקור אצל העותרים בכלא, במסגרת הביקורים המאורגנים של בני משפחות כלואים המוסדרים באמצעות הצלב האדום. הוברר כי בכל שלוש הפעמים בשנת 1997, בהן ביקשה האם להיכנס לישראל לצורך ביקור אצל בעלה ובנה בכלא, אושרו בקשותיה. כן הובטח, כי כל בקשה דומה שתגיש האם בעתיד תיבדק, ואם לא תימצא מניעה לכך, ניתן יהיה לאשר את בקשתה. אלא שמחמת היותה מנועת כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות, ולרגל הצורך לקבל אישור גורמי הביטחון לכל בקשה להיתר חד-יומי המוגשת על-ידה, לא ניתן להתחייב מראש כי תוכל להיכנס לישראל למטרת ביקור בתדירות של אחת לשבועיים. אשר לבקשת העותרים, כי יותר לבני-משפחה אחרים שלהם לבקרם בכלא, נאמר בתגובת פרקליטות המדינה, כי לחמישה מבני המשפחה כבר ניתנו ההיתרים הדרושים, ואם תוגשנה בקשות לבקר אצל העותרים - במסגרת ההסעות המאורגנות על-ידי הצלב האדום - גם על-ידי בני-משפחה נוספים, תיבדקנה הבקשות ויוחלט לגבי כל אחת מהן לגופה.

נראה לנו, כי בתגובת פרקליטות המדינה מצוי מענה מלא וממצה לכל המבוקש בעתירות. בכך באו העתירות על סיפוקן ואנו מחליטים לדחותן. המזכירות תמציא, לכל אחד משני העותרים, העתקים מפסק הדין ומתגובת פרקליטות המדינה.

ניתנה היום, ה' בשבט תשנ"ח (1.2.98).