משה בוסני נ' ועדת העררים לפי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ואח'

פסק-דין

לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים 4-2, ולאחר ששמענו את טיעוני בא-כוח העותר בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

אנו בדעה כי לשון חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 ותכליתו מייחדים את התגמולים מכוחו לנפגע ישיר שנכח באופן פיזי בזירת אירוע האיבה, ולנפגע זה בלבד.

אין מקום להרחיב בהכרעה שיפוטית ובדרך פרשנית את מעגל הזכאים לתגמולים מכוח החוק, ובפרט בהתחשב בכך שהמחוקק בחר לקבוע דרכי תגמול וסיוע שונות לבני משפחתו של נפגע איבה, ובכך יצר, למעשה, הסדר שלילי באשר לאפשרות הכללתם של נפגעי איבה משניים במניין הזכאים הנופלים בקטיגוריית הנפגעים הישירים.

נוכח עמדת המדינה בסוגיית ההוצאות, בהינתן שינוי העמדה המשפטית מטעמה, על אף דחיית העתירה אנו מורים למשיבים 4-2 לשאת בהוצאות העותר בסך 30,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ח בכסלו התשע"ו (30.11.2015).