אה"ל - ארגון המתמחים לרפואה נ' מדינת ישראל- משרד האוצר ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

מחר, יום 1.4.2022, עתידה להיכנס לתוקף הוראה בדבר קיצור תורניות של רופאים מתמחים בבתי חולים – וזאת בהתאם להיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים (הוראת שעה) (תיקון) לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: הוראת השעה). הוראת השעה פורסמה על ידי שרת הכלכלה והתעשייה ביום 6.10.2021.

במסגרת העתירה שלפנינו, שהוגשה היום, נטען כי ההנחיות בדבר קיצור התורנויות נושא התיקון להיתר "בדרך הבטוחה להיות מופרות ברגל גסה ובוטה במיוחד", ומטעם זה הוגשה העתירה. הסעד המבוקש בעתירה הוא מתן צו המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תקוים הוראת השעה ככתבה וכלשונה; וכן מדוע לא תקוים הוראתו של שר הבריאות מיום 14.10.2021, שגם בה נקבע כי מתווה קיצור התורנויות ייכנס לתוקפו ביום 1.4.2022. כן מתבקש צו ביניים המורה למשיבים לפעול לאלתר וללא כל דיחוי בהתאם לתיקון להיתר.

דינה של העתירה להידחות על הסף, בשל היותה תיאורטית ומוקדמת. כידוע, "עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה" (בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020), וההפניות שם). זה המצב במקרה דנן. נכון לעת הזו, אין כל ודאות שהוראת השעה אמנם תופר, גם אם לשיטתה של העותרת זו אפשרות מסתברת. ממילא, אם תתקבל על ידי הרשות המוסמכת החלטה המשנה מהוראת השעה, העתירה שלפנינו תהפוך לבלתי רלוונטית – בשל שינוי התשתית העובדתית שעליה נסמכת העתירה.

התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח באדר ב התשפ"ב (31.3.2022).