יהודה כהן נ' רשות המיסים

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.בעתירה המונחת לפנינו מבקש העותר כי נתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 15425-06-20 מיום 27.1.2020, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שדחה, מחמת התיישנות, תביעה לפיצויי פרישה מוגדלים.

2.עתירה קודמת שהגיש העותר בעניין זה נדחתה על הסף בהעדר עילה להתערבות ביום 7.3.2021 (בג"ץ 996/21), תוך שנקבע כי העתירה עוסקת, רובה ככולה, בטענות עובדתיות שהוכרעו ואינה באה בגדר החריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה.

3.בעתירתו הנוכחית, שאותה הכתיר כ"בקשת עתירה מחודשת לתיקון פסק דין", מפרט העותר טענות עובדתיות ביחס לקביעות בית הדין הארצי לעבודה, שהינן שגויות לשיטתו, וכן טענות כלפי קבלת טענת התיישנות עילת התביעה. לשיטת העותר, טענותיו מבססות קיומה של "טעות משפטית מהותית ועקרונית שהצדק מחייב את תיקונה".

4.דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

בעיקרן, טענות העותר הן טענות עובדתיות. עיון בטענות אלו, בפסקי הדין בעניינו ובפסק הדין בעתירה הקודמת, מעלה כי העותר מצביע על מסמכים וטענות שעמדו לפני בתי הדין לעבודה ואין בטענותיו כדי להצביע על עילה המצדיקה התערבות בית משפט זה, כפי שכבר נפסק בעתירה הקודמת בעניינו. גם הטענה ביחס לדחיית תביעתו מחמת התיישנות נדונה ונדחתה בעתירתו הקודמת. לא מצאתי כי יש בכל אלו מידע חדש או נסיבות חדשות המצדיקות בירור חוזר של עתירה שהוכרעה זה מכבר (בג"ץ 1614/21 מהנא נ' מדינת ישראל (8.3.2021); בג"ץ 8470/20 יוסף נ' משרד האוצר (17.1.2021)).

5.העתירה נדחית, אפוא, על הסף. לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באייר התשפ"א (20.4.2021).