מוחמד אבו אסד נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

העותר ריצה החל מיום 6.2.2017 עונש מאסר בפועל בן 14 חודשים בגין הרשעתו ביום 5.7.2017 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בהתאם להודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חברות בארגון טרור והפרת תנאי מתנאי אשרה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

העותר פנה לבית משפט זה ביום 29.3.2018 בטענה כי הוא צפוי להשתחרר ממאסר ביום 5.4.2018 ושליחתו לרצועת עזה, המקום אשר מיועד גירושו לאחר ריצוי העונש, תעמיד אותו בסכנה ממשית מכיוון שהוא חשוד בשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון בישראל. יחד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים האוסר על "שחרורו לרצועת עזה" ולמתן צו "לשחרורו לאזור איו"ש". עוד באותו יום ניתנה החלטת בית משפט זה (השופט א' שהם) לפיה המשיבים יגישו את תגובתם המקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום 2.4.2018 (שעה 12:00). בית המשפט לא נתן צו ביניים או צו ארעי אחר. מהתגובה המקדמית מטעם המשיבים שהוגשה היום עולה כי העותר שוחרר זה מכבר ביום 29.3.2018 וגורש לרצועת עזה בצו גירוש מאותו יום. כפי שעולה עוד מהתגובה, העותר חתם על קבלת צו הגירוש ואף נשאל באותו מעמד אם הוא מעוניין לערער עליו. תשובת העותר הייתה שאין הוא מעוניין לערער, והוא "מבקש להשתחרר לעזה". בנסיבות אלו, טוענים המשיבים כי העתירה אינה עוד רלוונטית ודינה להימחק.

אכן, העתירה אינה עוד רלוונטית שעה שהסעד אותו מבקש העותר, התייתר. כפי שעולה מהתגובה וכפי שפורט לעיל, העותר אף נתן את הסכמתו לצו הגירוש לרצועת עזה וכפועל יוצא מכך, מסתבר כי הוא עצמו אינו עומד על עתירתו.

העתירה נמחקת אפוא.

ניתן היום, י"ז בניסן התשע"ח (2.4.2018).