התאחדות תאגידי כח אדם זר בענף הבניין ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.בפתח הדיון הערנו לבא-כוח העותרים כי הסעד שהתבקש התמקד בתקיפת החלטת הממשלה ולא בתקיפת ה תיקון לתקנות עובדים זרים (דמי היתר), התשס"ו-2006 (להלן – התיקון), שיצא בעקבות ההחלטה האמורה והוא הבסיס הנורמטיבי הנכון לתקיפה.

2.נוכח האמור בפיסקה 1 שלעיל – בא-כוח העותרים ביקש לחזור בו מן העתירה, תוך שמירת זכויות וטענות.

3.באת-כוח המשיבים 4-1 ביקשה כי נטיל הוצאות על העותרים, בהתחשב בטרחה ובהוצאות שנגרמו למשיבים המיוצגים על ידה בהכנת התשובות לעתירה במתכונתה הקיימת. בא-כוח המשיב 8 ביקש גם הוא לחייב את העותרים בהוצאות.

4.בא-כוח העותרים ביקש, בעקבות האמור לעיל, שלא להטיל הוצאות על מרשיו, שכן "שורש הרע", לשיטתו, נעוץ בהחלטת הממשלה המפלה את מרשיו. לחילופין ביקש כי נאפשר לו לתקן את העתירה, או לחייב בהוצאות את מי שיפסיד בעתירה החדשה, ככל שתוגש.

5.נוכח כל האמור לעיל – העתירה נמחקת תוך שמירת זכויות וטענות של כל הצדדים, והעותרים ישקלו אם ראוי להם להגיש עתירה חדשה שתתקוף את התיקון, זאת בשים לב, בין השאר, לטענות המשיבים 4-1 לגוף הדברים.

6.בהתחשב בטירחה ובהוצאות שנגרמו למשיבים 4-1 עד הנה – העותרים ישאו בהוצאות משפט של המשיבים האמורים בסך של 7,500 ש"ח. המשיבה 8 לא תזוכה בהוצאות, שכן לא הגישה תגובה מטעמה לעתירה במתכונתה הקיימת.

ניתן היום, י"ב בניסן התשע"ח (28.3.2018).