בית מורשת אורי צבי גרינברג נ' משרד התרבות והספורט

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

לאחר שעיינו בכתובים והוספנו ושמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בעל-פה, הגענו לכלל דעה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותנו בהחלטות ועדת התמיכות וועדת החריגים, בכל הנוגע לכספי התמיכה שקיבלה העותרת מאת המשיב לשנת 2015. החלטות אלה ניתנו בהתייחס לפעילות שקיימה העותרת בפועל להבדיל מהוצאות כספיות "על הנייר"; בהתייחס לשיעור המימון העצמי של העותרת, שהסתבר שהיה נמוך מ-10% בניגוד לדרישת נוהל התמיכות הכללי, ובהתאם "נקבע מחדש" סכום התמיכה המירבי; ובהתייחס ל"הוצאות הנהלה וכלליות" של העותרת שחרגו מהמותר. בהקשר לאמור יצוין, כי העתירה לוקה באי גילוי פרטים מהותיים לרבות התחייבויות שעליהן חתומה העותרת. מעבר לכך, וזה העיקר, מן המסכת העובדתית שנפרשה בכתובים שלפנינו עולה כי החלטות המשיב מיישמות את עיקרון השוויון החולש על אופן חלוקת כספי התמיכה שהם נושא העתירה.

בהינתן כל האמור, העובדה שבשנת 2015 חל עיכוב בהעברת כספי התמיכה, היא כשלעצמה אינה יכולה להצמיח לעותרת סעדים ממין אלה המבוקשים על ידה. עם זאת, רשמנו לפנינו את דברי באת-כוח המשיב כי הוועדה תשקול בחיוב פריסה גדולה יותר של "קיזוזי הכספים" לשנת 2015 וניתן לקוות שכך ייעשה, באופן שהעותרת תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ולהמשיך בפעילותה, כדי לאפשר את המשך קיומה של העותרת ששמה לנגד עיניה את מורשת אורי צבי גרינברג.

התוצאה היא שהעתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' בניסן התשע"ט (5.5.2019).