שירין עודה ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותרת 1, אזרחית ישראלית ילידת שנת 1983, נישאה בשנת 2000 לעותר 2, תושב האזור שהתגורר עד אז בכפר חווארה שבנפת שכם. לאחר נישואיהם נולדו לעותרים שני ילדים, והם מתגוררים בעיר קלנסווה.

ביום 9.4.2003 – ומבלי שהקדימו ופנו למשיב – עתרו העותרים לפני בית משפט זה להורות למשיב להעניק לעותר 2 היתר לשהיית קבע בישראל או אזרחות ישראלית. עוד באותו יום הותלה הטיפול בעתירה, נוכח העובדה כי אותה עת התקיים דיון בעתירות עקרוניות שעסקו בחוקתיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: "חוק האזרחות"), ובמיוחד בהוראת סעיף 2 שבו, שלא אפשרה להסדיר את מעמדם של תושבי האזור בישראל מכוח בקשות לאיחוד משפחות. ביום 14.5.06 ניתן פסק-הדין באותן עתירות (ראו בג"צ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים, טרם פורסם), ועתה הגיעה השעה להכריע בעתירה הנוכחית גופה.

דין העתירה להידחות על הסף. במסגרת פסק-הדין העקרוני בבג"צ 7052/03 הנ"ל, אישר הרכב מורחב של בית משפט זה, בדעת רוב, את חוקתיות הוראותיו של חוק האזרחות ובהן הוראת סעיף 2 לאותו חוק, האוסרת להעניק רישיון לישיבה או אזרחות ישראלית לתושבי האזור, למעט מקרים חריגים שנקבעו בחוק. עניינו של עותר 2 אינו נמנה על חריגים אלה, ומכאן מתחייבת המסקנה כי במצב הנורמטיבי הקיים לא נוכל להושיט לעותרים סעד.

אשר על כן, נדחית העתירה על הסף.

ניתן היום, כ' באב התשס"ו (14.8.06).