מנחם מנדלסון ואח' נ' שר האוצר ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

למקרא העתירה והתגובות, לאחר עיון בנספחיהם, ולמשמע דברי ב"כ הצדדים לפנינו היום, המלצנו לעותרים לחזור בהם מעתירתם.

במהלך הדיון הסברנו ממה נובעת המלצתנו. ציינו בין היתר שהבקשה לסעד מן הצדק ביחס לפיצויים שנוהלו הליכים משפטיים רבים בעניינם, ושחלפו כ-17 שנים מן המועד שלגביו נטענת טענת הזכות לפיצויים, מעוררת מידה מסוימת של אי-נוחות. מושכלות ראשונים הם שבית המשפט יתערב בסמכותה של רשות מנהלית רק במקרה שבו נפלה בהחלטתה "טעות משפטית מהותית [...] או כאשר ישנן נסיבות יוצאות דופן בהן שיקולי הצדק מחייבים את תיקון ההחלטה" (בג"ץ 3886/06 צ'מיני נ' רשם האגודות השיתופיות, בעמוד 2 (17.10.2006)).

זאת לזכור ולהזכיר, כי הארכת המועד להגשת תביעות מכוח סעיף 197 (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הריהי בגדר חריג למועד ההתיישנות הקיים בחוק. חריג זה מסמיך את שר האוצר להאריך את תקופת ההתיישנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו" בלבד. לא בנקל יתערב בית המשפט בהפעלת שיקול הדעת של רשות מנהלית בנושא המצוי מלכתחילה בגדר'לפנים משורת הדין', בייחוד כאשר הוא מעורר שאלות רוחב משמעותיות במישור התקציבי, וכשאין עילה ממשית לעשות כן.

העתירה נמחקת אפוא בזאת, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד בסיון התשע"ח (28.5.2018).