פרויס הסגיל והדי, יו"ר ארגון בית כורש למורשת יוצאי איראן נ' מנהל תחום עררים, פרקליטות המדינה

פסק-דין

השופטת א' חיות:

ביום 2.10.00 הגיש העותר תלונה במשטרת אשקלון, בגין הטרדות טלפוניות ואיומים. העותר מסר קלטת של שתי שיחות טלפון שבוצעו לטלפון הסלולארי שלו, וכן תמליל של השיחות. לאחר בדיקת תלונת העותר הוחלט במשטרת אשקלון שלא להוסיף לחקור בתלונה משום שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין. על החלטה זו הגיש העותר ערר, וביום 21.8.02 עררו נדחה. בהחלטה על דחיית הערר ציין המשיב כי "מעיון בתמלילים... עולה כי אין המדובר באיומים של ממש, במידה המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית". כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבכאן.

הלכה היא כי מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה הינה מצומצמת למקרים שבהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני (בג"צ 2534/97 ח"כ יונה יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה פ"ד נא(3) 39; בג"צ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נ"ד 659). בעתירה שבפנינו לא הניח העותר כל תשתית עובדתית או משפטית שיש בה כדי ללמד כי ההחלטה נשוא העתירה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, המצדיק את התערבותנו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' טבת, תשס"ד (30.12.03).