רות לוי ואח' נ' מר יצחק לוי, שר החינוך ואח'

פסק-דין

השופט מ' אילן:

העותרים הם הוריה של תלמידה בשם רחל לוי, בוגרת בית הספר התיכון הניסויי בירושלים.

הבת רחל, סובלת מדיסלקציה והוכרה כל השנים כלקוית למידה. לדברי העותרים, אשר לא נסתרו בתשובות המשיבים, הבת רחל קיבלה שעורי תגבור במשך כל שנות לימודיה וגם נהנתה מהקלות בבחינות הבגרות שלהן ניגשה בכיתות י' ו-י"א.

ההקלה מתבטאת בזה שניתן זמן נוסף לבחינה והבוחן מתעלם משגיאות כתיב בעת בדיקתה. כל זה נעשה בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך. מספטמבר 1996 (נספח מש1/ לתשובות המשיבים 1, 2).

כשניגשה רחל לבחינות הבגרות דהשתא, לא הניחו לה להכנס, לטענת העותרים, לחדר בו התנהלה הבחינה המיוחדת ללקויי למידה והיא הופנתה לכיתה רגילה. העותרת פנתה טלפונית למרכזת נושא לקויי הלמידה בבית הספר ומפיה נודע לה שהמועצה הפדגוגית של בית הספר החליטה לא להנות את הבת רחל מן ההקלות.

מכאן העתירה, המופנית לשר החינוך ולמנכ"ל משרד החינוך וכן למנהל בית הספר ולמועצה הפדגוגית שלו. העתירה מבקשת לחייב את המשיבים ליתן טעם מדוע לא יהנו את העותרת מן ההקלות המתחייבות מנכותה ומחוזר מנכ"ל משרד החינוך הנ"ל.

באת-כוח המדינה, הגב' זילבר הצהירה בפנינו כי בתה של העותרת מוכרת כלקוית למידה ובעתיד יניחו לה להנות מן ההקלות המתחייבות ממצבה ומחוזר מנכ"ל משרד החינוך, וזאת בתנאי שהיא תגיש, בעוד מועד לפני הבחינה, בקשה מתאימה לועדת החריגים במשרד החינוך.

אשר לבחינות שכבר עברה השנה, אלו טרם נבדקו ועדיין לא ניתן לגביהם ציון. אם הציון כאשר ינתן לא יספק את העותרת היא תוכל לערער עליו תוך ציון מגבלותיה ואלו תלקחנה בחשבון על ידי הועדה המתאימה כאשר ידונו בערעורה.

לאור ההצהרה האמורה מפי באת-כוח המשיבים 1 ו2- שוב אין מקום למתן צו והעתירה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.99).