אבנסטו גומז ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט מ' אילן:

העותר מס' 1 הוא אזרח קולומביה השוהה בארץ שלא כדין. הוא נכנס ארצה בשנת 1994 באשרת תייר לשלושה חודשים, ולא עזב את הארץ כשחלף הזמן הזה.

ביולי 1997 העותר גורש מן הארץ. לאחר הגרוש הזה ב29.7.98- נשא העותר אשה ישראלית באורוגואי (העותרת מס' 2), ואף נולד לזו בן באותה מדינה (העותר מס' 3).

ב5.8.98- נכנס העותר שוב ארצה וביקש מעמד של תושב על יסוד נשואיו לישראלית. כניסתו אושרה למשך שלושה חודשים על מנת לבדוק את בקשתו. כשהאשרה פקעה שוב הוצא נגדו צו גרוש, אבל אח"כ ניתנה לו שוב ארכה.

בינתיים התאסף במשרד הפנים מידע מודיעיני על פעילות עבריינית של העותר, הוא גם נעצר ביוני 1999 בתחנה המרכזית בתל-אביב כשברשותו סם מסוכן.

ב6.6.99- הוצא נגד העותר צו גירוש שלישי והוחלט לבטל את אשרת המבקר שלו.

כנגד צו זה מופנית עתירה זו.

בא-כוחו טוען שאם יש ראיות נגדו יש להגיש נגדו כתב אישום ואם אין יש לאפשר לו להשאר בארץ. מקרהו שונה, לדבריו, ממקרים רבים אחרים כי גירוש חורץ גם את גורל אשתו ובנו.

לאור העובדה שנאסף לגבי העותר הזה חומר מודיעיני רב, על פעילות פלילית, חומר שהוא חסוי ברובו, ולאור הפעילות הפלילית בארץ ובחו"ל אין אנו רואים מקום להערב בשיקול דעתו של שר הפנים.

ולכן העתירה נדחית.

ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.99).