ניסים דואני ואח' נ' כב' השופט יחזקאל הראל ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.המנוח צחי דואני הוחזק בתא מעצר בבית המעצר באבו כביר. יחד עימו בתא היו חמישה עצורים נוספים. ביום 19.4.08, בשעת בוקר מוקדמת, נמצא המנוח כשהוא תלוי בתא השירותים שבתא המעצר, כאשר ידיו כפותות. מתחת למזרון במיטתו של המנוח שבתא המעצר נמצא מכתב אותו כתב המנוח. במכתב הוא ביקש סליחה מבני משפחתו. המשטרה ביקשה מבית משפט השלום בתל אביב להורות על חקירת סיבת מותו של המנוח וכן על נתיחת גופתו. בית משפט השלום (כבוד השופט י' הראל) הורה ביום אתמול על פתיחת חקירה בנסיבות המוות וכן התיר נתיחה של הגופה. הוריו של המנוח עותרים נגד ההחלטה בעניין נתיחת הגופה.

2.מטבע הדברים שעתירה מסוג העתירה דנא נדונה בדחיפות ועל יסוד חומר ראשוני שנאסף על ידי המשטרה. הנתון הבולט הראשון הינו המכתב שהותיר המנוח אחריו. מכתב זה מצביע, לכאורה, כי אכן מדובר בהתאבדות. ברם, נתון אחר מעורר סימני שאלה. כוונתנו לממצא שנתגלה בעת גילוי הגופה, כי ידיו של המנוח היו כפותות. הונח בפנינו מסמך שנעשה היום על ידי פרופסור י' היס, הרופא המשפטי הראשי של המרכז הלאומי לרפואה משפטית. במסמך מצוין, כי הנתון האמור בדבר הידיים הכפותות מעלה אפשרות שאחרים היו מעורבים במותו של המנוח. זאת ועוד, על גבו של המנוח נמצאו כתמים, אשר לדברי פרופסור היס אינם מתיישבים עם מנגנון של חנק. לאור הדברים האמורים, אין מנוס מלהסכים עם החלטתו של בית משפט השלום כי יש לאפשר נתיחה של הגופה. ייתכן שאלמלא הממצא בדבר הידיים הכפותות, כי אז לא היה מקום לאפשר ניתוח לאחר המוות.

3.הנתיחה שתבוצע תהיה חלקית, כאמור במסמך שהוגש לנו ונכתב על ידי פרופסור היס. במקרים דוגמת זה שבפנינו בהם יש צורך בנתיחה, ראוי לבצעה בשלבים, כך שבכל שלב על הרופא המשפטי לשקול אם יש צורך בהמשך הנתיחה לשם בירור סיבת המוות (ראו למשל, בג"ץ 11528/05 בני משפחת יוני אלזם ז"ל נ' כבוד השופטת גלית ציגלר (לא פורסם, 14.12.05)). אנו סמוכים ובטוחים שכך ייעשה אף במקרה דנא.

4.העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ז בניסן התשס"ח (22.4.08).