עמאר מחמוד עמר מוסא נ' התובע הצבאי

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן

1.עתירה – המוגדרת גם כ"כתב ערעור" – נגד פסק-דינו של בית-המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון בגדרו נתקבל ערעור המשיב על הכרעת-דינו של בית המשפט הצבאי יהודה והוחלט להרשיע את העותר בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה לפי סעיף 51(א) לצו בדבר הוראות הביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) התש"ל – 1970 ולפי סעיפים 14(א), 19 ו-20 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה (יהודה והשומרון) (מס' 225), התשכ"ח-1968.

2.בגדר העתירה מעלה העותר טענות שונות בדבר הפרשנות שנתן בית-המשפט הצבאי לערעורים להגנת ההכרח הקבועה בסעיף 10 לצו בדבר כללי אחריות לעבירה, התשכ"ח – 1968. טענותיו, כעולה מכותרתה של העתירה ומהפירוט שבה, נושאות אופי ערעורי.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה יוכל להזקק לעתירה נגד בית המשפט הצבאי, במקרה מתאים, וככל שתהיה עילה לכך, על פי אמות המידה המקובלות לביקורת שיפוטית. דא עקא, וכפי שצוין לא פעם בעבר, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על בית-המשפט הצבאי לערעורים. ממילא, טענות העותר שהינן ערעוריות במהותן, אינן מקימות עילה להתערבותו של בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט לערעורים (השוו: בג"צ 638/99 אבו-זאידה נ' בית-המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון ובאזור חבל עזה, (לא פורסם). בג"צ 3575/06 אבו פיאד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון, (לא פורסם); בג"צ 229/00 פתאח נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, לא פורסם; בג"ץ 2375/99 מיסק נ' בית-המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם).

על יסוד האמור, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ג באייר התשס"ז (1.5.07).