מרזוק כרימה ואח' נ' שר הפנים-מדינת ישראל

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, תושב האזור, נישאו בחודש יוני 2001. מן העתירה ומהודעת העותרים שהוגשה ביום 24.6.2005, עולה כי בחודש פברואר 2003 או בסמוך לכך, הגישו העותרים בקשה לקבלת מעמד בישראל עבור העותר 2. בקשה זו סורבה ביום 24.2.2003 נוכח החלטת הממשלה שנתקבלה ביום 12.5.2002, ובה נקבע כי, ככלל, לא תינתן אזרחות ולא יינתנו רישיונות לישיבת קבע בישראל לתושבי האזור. מכאן העתירה.

2.מאז דחיית הבקשה לאיחוד משפחות ועד שהוגשה העתירה שבכאן חלפו כשנתיים. אי לכך לוקה העתירה בשיהוי ניכר שלא הוסבר באופן כלשהו על ידי העותרים. טעם זה די בו בנסיבות העניין על מנת להוליך לדחיית העתירה על הסף (למשמעותו ולמשקלו המיוחד של השיהוי בבקשות לאיחוד משפחות ראו: בג"ץ 10368/04 תחריר נאג'י מטר נ' שר הפנים (לא פורסם)). זאת ועוד, בינתיים עוגנה החלטת הממשלה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה) וגם מטעם זה ובשל המצב המשפטי שנוצר עם חקיקת הוראת השעה, דין העתירה להידחות. העותרים יוכלו לשוב ולפנות אל המשיב בבקשה מתאימה לאיחוד משפחות אם וככל שיחול בעתיד שינוי במצב המשפטי.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ל' סיוון, תשס"ה (7.7.2005).