תמאם אבו עאדרה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותר 2 הוא פלסטיני תושב השטחים שנישא בשנת 1990 לעותרת 1, אזרחית ישראל תושבת שגב שלום. העתירה הנוכחית מכוונת להסדיר את שהייתו בישראל של עותר 2, על מנת שיוכל להתגורר עם אשתו וילדיהם המשותפים – עותרים 3-10.

עיון בעתירה מגלה כי העותרים מכוונים אל הוראותיו של חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (עמ' 1 לעתירה). ברם, הסמכות לדון ב"החלטה של רשות בעניני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה, לרבות עניני הרחקה" מצויה בידי בית-המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (ראו פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק וכן בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950). אך ברי הוא כי לאותה ערכאה מסורה גם הסמכות לדון בטענותיהם של העותרים בדבר "שיקולים הומניטאריים" המצדיקים את קבלתו של הסעד המבוקש בעתירתם.

משכך, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו עושים.

ניתן היום, ד' בסיון התשס"ז (21.5.2007).