עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שירות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

העתירה שלפנינו מכוונת למדיניות שנוקטים המשיבים – לפי הנטען – לאזוק באופן ממושך עצורים מינהליים השובתים רעב ומאושפזים בבתי חולים בישראל, ולהגביל את גישתם לתאי השירותים. בעתירה נטען, בתמצית, כי האיזוק הממושך גורם לעצירים אלה כאבים פיזיים ממושכים המגיעים לדרגה של יחס לא אנושי, משפיל ואכזרי. לטענת העותרים, מדיניות זו של המשיבים עומדת בניגוד למשפט הבינלאומי, לחקיקה הישראלית שדנה בסוגיות דומות ולפסיקתו של בית משפט זה.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון ב"ענין הנוגע למאסרו או למעצרו" של עציר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. בהקשר זה נפסק לא אחת כי "גם אם העתירה מעלה שאלות עקרוניות, שיש להן השלכה פוטנציאלית על עניינם של אסירים נוספים, אין מניעה כי תתברר בבית המשפט המחוזי" (ראו למשל בג"ץ 9513/10 עמותת "רופאים לזכויות אדם" נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (7.7.2011); בג"ץ 4085/12 מגאדבה נ' המשרד לביטחון פנים, פסקה 2 והאסמכתאות המופיעות שם (3.6.2012); בג"ץ 669/10 מוסא נ' שירות הביטחון הכללי (1.2.2010)). במאמר מוסגר נציין כי הלכות אלו ניתנו כולן במותב תלתא. מובן אפוא כי ההחלטה בדן יחיד שאליה מפנים העותרים – רע"ב 5898/10 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (23.11.2010) – אינה אוצרת כוח לשנות מהן.

העתירה נדחית אפוא, בלא שאנו מביעים כל עמדה ביחס לטענות העותרים לגופו של עניין ואלה שמורות להם. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בסיון התשע"ד (17.6.2014).