ארגון עמק שווה נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

1.במסגרת העתירה שלפנינו מבוקש כי נורה לממשלת ישראל (המשיבה 1; להלן: הממשלה) להימנע מלדון ולאשר את תכנית הרכבל בעיר העתיקה בירושלים (תת"ל 86) (להלן: תכנית הרכבל), וזאת עד לאחר קיום הבחירות לכנסת ה-22 וכינון ממשלה חדשה. לטענת העותר, מאחר שמדובר ב" תכנית חריגה ובעלת רגישות יוצאת דופן בהיבטים שונים", ובהינתן שתכנית הרכבל אינה מהווה צורך חיוני דחוף לציבור – לממשלת מעבר אין סמכות לדון בה, לא כל שכן לאשר אותה.

העתירה הוגשה על רקע החלטת הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (המשיבה 4) מיום 3.6.2019 להעביר את תכנית הרכבל לאישור הממשלה, בכפוף לתיקונים קלים; ומשפניות של העותר בנושא למשיבים 4-1 מימים 4.6.2019 ו-23.6.2019 טרם קיבלו מענה.

2.דין העתירה להידחות על הסף אף בלא להידרש לתגובת המשיבים, בהיותה מוקדמת. הלכה מושרשת היא שבית משפט זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון (בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 4 (22.5.5019)); וכאלה הם פני הדברים בענייננו, בנסיבות שבהן לפי הנמסר טרם התקבלה החלטה על ידי הממשלה בנוגע לתכנית הרכבל (ראו והשוו: בג"ץ 2402/18 המועצה האזורית דרום השרון נ' שר הפנים, פסקה 5 (23.7.2018)).

דומה כי העתירה לוקה אף במישור מיצוי ההליכים, גם אם מטעם זה לבדו לא היינו דוחים את העתירה. העותר הגיש את העתירה פחות מ-30 יום לאחר שפנה למשיבים 4-1 לראשונה בנושא, ובנסיבות העניין נראה כי לא ניתנה להם שהות סבירה להשיב אם בכוונת הממשלה לדון בתכנית הרכבל בתקופה זו אם לאו (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני, 352-348 (2017)).

3.בהינתן האמור, העתירה נדחית. למען הסר ספק יצוין כי אין בדחיית העתירה משום הבעת עמדה בשאלה אם ממשלת מעבר רשאית לדון ולאשר את תכנית הרכבל, אף לא ביחס לטענות שהועלו כלפי תכנית הרכבל גופה.

משלא נתבקשה תגובה לעתירה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' בתמוז התשע"ט (7.7.2019).