חאכמה אלמוהר נ' ראש המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואח'

פסק-דין

העותרת קיבלה צו מהמשיבים המורה על הריסת סככה שהוקמה ללא היתר באזור ג'נין, ושימשה אותה כעסק למכירת דברי מזון. לטענתה הגישה למשיבים בקשה לקבלת היתר בניה ולעיכוב ביצוע צו הריסה, אך פניותיה לא נענו, העותרת פנתה ביום 21.8.2000, לבית משפט זה כדי שיצווה על המשיבים ליתן טעם מדוע אין הם מעכבים את הריסת הסככה עד למתן החלטה בעניין היתר הבניה. כן ביקשה העותרת כי יוצא צו-ביניים המורה למשיבים להימנע מלהרוס את הסככה עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ביום 23.8.00 הוצא צו-ביניים, כמבוקש.

בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי העותרת מעולם לא פנתה אליהם בבקשה להיתר בניה. מתשובת בא-כוח העותרת לתגובה זו התברר כי במקום להפנות את בקשותיה למשיבים, פנתה העותרת לנציגי הרשות-הפלסטינית, אשר הודיעו לה כי הם יטפלו בענייניה בפני הרשויות הישראליות. המשיבים הבהירו, בתגובה משלימה מטעמם, כי הדרך בה נקטה העותרת בהגשת הבקשה אינה מקובלת, וכי הדרך הנאותה להגשת בקשה להיתר בניה היא באמצעות פניה למשיבה 3, הנתמכת במסמכי בעלות ובתשלום אגרה. במספר תגובות שהוגשו מטעם המשיבים הובהר בפירוט מהי דרך הפנייה הנאותה להשיג את מבוקשה של העותרת אך היא לא עשתה דבר בענין זה.

במצב עניינים זה, שבו העותרת לא מיצתה את ההליכים המתאימים בפני הרשויות, ולמעשה לא פנתה כלל למשיבים בעניין נשוא העתירה, אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה.

רשמנו בפנינו את התחייבות באת-כוח המשיבים, כי המבנה נשוא העתירה לא יהרס במשך 45 יום, שבמהלכם תוכל העותרת להגיש בקשה להיתר בניה לוועדת המשנה לפיקוח. הדרך פתוחה בפני העותרת לנקוט בהליכים מתאימים אם יהיה צורך בכך לאחר הגשת הבקשות למשיבים.

נוכח האמור, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ז בכסלו תשס"א (24.12.2000).