לטיף ג'ית נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. העותר הוא תושב מזרח ירושלים וחבר עמותה הפועלת בשטחי האזור. ביום 9.10.11 הוציא המשיב נגד העותר צו איסור כניסה לאזור יהודה והשומרון, וביום 25.3.12 הוארך הצו עד ליום 15.9.12. כלפי צו זה הוגשה - ככל הנראה רק לקראת סוף חודש מאי 2012 – השגה, וזו נדחתה ביום 29.7.12. בהחלטת הדחייה נאמר, בין היתר, כי על פי מידע מודיעיני שבידי המשיב, העותר הוא פעיל בכיר בחזית העממית המקיים פעילות בלתי חוקית "המהוה סכנה לביטחון האזור". מכאן העתירה שבפנינו, שבגדרה נטען, בין היתר, כי בהליך הוצאת הצו נפלו פגמים (העדר שימוע והעדר הנמקה), וכי הצו פוגע באופן שאינו מידתי בחופש התנועה, העיסוק והקניין של העותר.

ב. לאחר העיון, ועם כל אי הנחת של העותר אשר הכניסה לאזור נמנעת ממנו מזה תקופה ארוכה (שלגבי חלקה הראשון לא הוגשה השגה מטעמו), אין בידינו להיעתר לעתירה בשל נסיבות הגשתה. הצו כלפיו מכוונת העתירה הוצא בחודש מארס 2012 והוא עתיד לפקוע בתוך פחות מחודש ימים. בעתירה אמנם נאמר, כי ההשגה הוגשה ביום 13.3.12 אך ברי כי תאריך זה - הקודם לתאריך הוצאת הצו - שגוי, וככל הנראה הוגשה ההשגה בשיהוי במחצית השניה של חודש מאי (כאמור, למיטב ידיעתנו לא הוגשה השגה בכל הנוגע לצו הראשון מיום 9.10.11).

ג. עוד נזכיר, כי הפגם שעניינו הוצאת הצו בלא שימוע נרפא - למצער בדיעבד - במסגרת הליך ההשגה, והוא הדין להיעדר ההנמקה. כן נציין, כי בהחלטה הדוחה את ההשגה נאמר:

"נבהיר כי מרשך רשאי להגיש בקשות פרטניות לכניסה לתחומי יהודה ושומרון לצורך קונקרטי זה או אחר. בקשות מעין אלו תיבחנה ותידונה לגופן, בהתאם להערכת הסיכון הביטחוני הפרטנית שתיעשה"

ויש באמירה זו כדי למתן את הפגיעה שחש העותר. על רקע מכלול זה - ובהתחשב בטיב הזכויות בהן מדובר (אין מדובר, לדוגמה, בפגיעה בחרות כמו במעצר מינהלי) - סבורני כי אין הצדקה מעשית לדון לעת הזאת בעתירה כפי שהוגשה (בודאי בתקופת פגרה בה נשמעים תיקים דחופים בלבד). ככל שיוצא בהמשך צו חדש יוכל העותר להשיג עליו באופן מיידי, ויש לקוות שתשובת המשיב תינתן במהירות רבה יותר. אם יהיה צורך בהגשת עתירה נוספת היא תוגש בתוך זמן סביר, ושערי בית המשפט לא ננעלו.

ד. על כן איננו נעתרים לעתירה.

ניתן היום, כ"ז באב התשע"ב (15.8.2012).