מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' איגור טרסקו

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

במישור העקרוני צודקת המדינה כי צו ההרחקה מ-2006 היה צריך להיות בתודעתו של המשיב, ואין לקבל מיניה וביה את הנחתו כי ביטול האשרות בין ישראל לאוקראינה מאפשר שלא להתייחס אליו. נעיר, כי אמנם בצו מופיע המשפט שהוא – הצו – "מהוה אסמכתא להכללה ברשב"ג וכר"ם עד 31.12.2012", אך לא לכל אדם נהיר משפט זה, ודי לחכימא. ואולם, מי שהורחק מבין שאיננו ככל תייר, וראיה לדבר שהמשיב ומשפחתו דאגו מראש "להצטייד" בייעוץ משפטי לקראת בואו לנמל התעופה, מה שאינו עניין שכיח. על כן במישור העקרוני רואים אנו לקבל את הערעור.

מנגד, אין דעתנו נוחה – לשון המעטה – מכך שהמשיב לא שוחרר אתמול ב-14:00, בתום 24 שעות שקצב בית המשפט קמא, שעה שלא היתה בידי הרשויות אסמכתא להחזיק בו. כל רשות מצווה לקיים צוים שיפוטיים, ואין הדבר אופציונלי. בעניין זה ראוי כי הפרקליטות ומשרד הפנים יערכו בירור להפקת לקחים ולהנחיה.

במכלול החלטנו, עם שהערעור מתקבל במובן העקרוני, לתת בצד זאת ביטוי למחדל האמור בכך שהמשיב, שעל פי הצהרת בא כוחו הפקיד את הערבויות שקבע בית המשפט המחוזי – יוכל לשהות בישראל עד סוף יום א' 19.8.2012, ועליו לצאת במהלך יום זה מן הארץ.

הערעור מתקבל בכפוף לאמור. ככל שהערבויות אכן הופקדו להנחת דעתו של איש משרד הפנים הנמצא באולם, יוכל המשיב להשתחרר מייד.

ניתן היום, כ"ח באב תשע"ב (16.8.2012).