יוסף בוקרא נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר שמייצג את עצמו מלין על גיוסו לארגון בשם "משטרת כנען" בשנת 1949, מספר שבועות לאחר עלייתו למדינת ישראל; וכן על גיוסו בהמשך לשירות צבאי בצה"ל בשנים 1951–1952. לדבריו, הוא גויס לארגונים אלה שלא כדין ועל כן דורש כי ייפסקו לטובתו פיצויים בסך 500,000 ש"ח. ועוד מצוין בעתירה כי לאורך השנים פנה העותר לגורמים שונים ברשויות המדינה בנדון, ואולם כולם השיבו את פניו ריקם.

העתירה נסובה על אירועים שאירעו לפני קרוב ל-70 שנים ודי בשיהוי הניכר שדבק בה כדי לדחותה על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 4345/16 עופרי נ' שר התחבורה, פסקה 2 (11.1.2017); בג"ץ 5503/97 צבי נ' מדינת ישראל (23.3.1997)); ויצוין שאף מעת פנייתו של העותר למשרד הביטחון בנושא חלפו למעלה מ-15 שנים. מעבר לזאת, העתירה מנוסחת באופן כוללני ולאקוני ואינה נתמכת בעובדות או בראיות המבססות את טענותיו של העותר, ואף מן הטעם הזה דינה להידחות (בג"ץ 8979/17 עשת נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (10.1.2018)). משלא נתבקשה תגובה לעתירה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' בתשרי התשע"ט (17.9.2018).