קפאייה עבדאללה עותמאן שלבי ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר:

העותרים, בני זוג הנשואים זה לזה (לדבריהם), הינם אזרחי ותושבי ברזיל. שניהם בעלי דרכונים ברזילאיים.

ככל שניתן להבין מן העתירה - העותרת הגיעה ארצה בטיסה מברזיל והיא שוהה בנמל התעופה בן גוריון (העתירה אינה מפרטת מתי הגיעה העותרת ארצה וניתן להבין זאת רק מהקשר הדברים).

העתירה היא למתן צו על תנאי המופנה אל משרד הפנים ומשטרת הגבולות המורה להם לאפשר כניסת העותרת מנמל התעופה בן גוריון לירושלים ולהימנע מגירושה לברזיל. לטענת העותרת, היא הגיעה ארצה לצורך ביקור אצל בני משפחתה בכפר אל מזרעה. מדובר בביקור קצר והנימוק לעריכתו הוא הומניטרי.

בעבר כבר נדחו בקשותיה להיכנס לישראל פעמיים והיא הוחזרה מנתב"ג לברזיל "בשל מניעות ביטחוניות כטענת המשיבים".

אליבא דהמערערת: זכותה לבקר את משפחתה היא "זכות חוקתית הנגזרת מהזכות לכבוד". מוסד המשפחה הוא מוסד שזכה להגנת המשפט הבינלאומי. השמירה עליו היא חלק מתקנת הציבור ובתור שכזו היא "נגזרת מזכותו של האדם לכבוד". גירושה גם בפעם זו "יפגע אמוציונאלית בקרובי המשפחה של העותרים". בגוף העתירה ישנה התייחסות גם לעותר (על דרך שימוש בלשון רבים ... "לא לאפשר לעותרים להיכנס לישראל") הגם שהטענות הקונקרטיות מתייחסות לעותרת בלבד.

בין אם מדובר בעותרת בלבד, ובין אם מדובר בעותרים שניהם – דין העתירה להדחות על הסף.

אין לעותרת זכות קנויה לקבלת אשרת תייר או אשרת ביקור, שזוהי למעשה מהות העתירה. על פי דבריה שלה, ידעה העותרת כי קיימת מניעה ביטחונית לכניסתה לישראל והרשויות המוסמכות בישראל הורו על גירושה לברזיל מיד עם הגעתה ארצה, בפעמיים הקודמות בהן הגיעה. לא היה כל בסיס להנחה כי בפעם זו - תהיה ההחלטה שונה. אם סברה העותרת כי שגתה הרשות בהחלטתה – היתה פתוחה בפניה הדרך להביא את השגותיה בעודה בחו"ל ולהכשיר כניסתה לישראל. לא יתכן כי העותרת המודעת למצבה, תעמיד את הרשויות בפני עובדה מוגמרת של הגעתה לישראל תוך הצבת דרישה כי יאפשרו כניסתה ויעניקו לה אשרה, חרף אותה מניעה.

לפיכך, בעתירה אין ממש ודינה להדחות על הסף.

ניתן היום, י' באלול תשס"ו (3.9.06).