חסנה מוחמד מחמוד אלהליס ואח' נ' מפקדת חטיבת בנימין ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

העותרת 1 (העותרת), תושבת הרשות הפלסטינית, היא אשתו ואם ילדיו (העותרים 3-6) של העותר 2 (העותר). העותר הוא אזרח ירדני, שנכנס לשטחי הרשות הפלסטינית ביום 3.8.00 מכוח רישיון ביקור זמני שהוענק לו. תוקף הרישיון פג ביום 2.3.01, ומאז שהה העותר בתחומי הרשות שלא כחוק. לטענת העותרים הגישה העותרת לרשות הפלסטינית, עוד בשנת 1997, בקשה לאיחוד משפחה בעבור העותר, אלא שחרף פניותיה החוזרות ונשנות של העותרת לרשות הפלסטינית, לא השיבה הרשות, עד היום, לבקשת איחוד המשפחה. העותר נעצר בשטח הרשות על-ידי כוחות הביטחון הישראליים. ביום 15.8.02 הוצא נגדו צו הרחקה לירדן, ומאז מוחזק העותר במעצר בשטח ישראל. בעתירתו ביקש העותר לאסור על המשיבים לגרשו לירדן, ולהתיר לו להמשיך ולשהות בתחומי הרשות הפלסטינית. ביום 23.8.02 נתתי צו ביניים ארעי, המורה לעכב את גירושו של העותר לירדן, והוריתי למשיבים להגיב על העתירה בכתב. ביום 20.10.02 הגישו המשיבים את תגובתם.

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה ובתגובת המשיבים באתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית (כתבי אמנה, 1071, כרך 33, בע' 215) קובע כי הרשות הפלסטינית רשאית להעניק תושבות קבע בשטחיה, בכפוף לאישורה המוקדם של ישראל. מהעתירה עולה, כי הרשות הפלסטינית טרם גיבשה את עמדתה ביחס לבקשת איחוד המשפחה שהגישה העותרת. מכל מקום - וכך אף נובע מתגובת המשיבים - עד היום לא העבירה הרשות את הבקשה האמורה לאישורה של ישראל. נמצא כי, לעת הזאת, הגורם היחיד היכול לטפל בעניינם של העותרים היא הרשות הפלסטינית, שבשטחה מבקש העותר להתגורר; וכל עוד אין הרשות מחליטה לאשר את בקשתו, ומעבירה את החלטתה לאישורה של ישראל, אין לעותרים עילה כנגד המשיבים. בנסיבות אלו, ועם כל ההבנה למצוקתם של העותרים, אינני רואה בסיס להתערבותנו בהחלטת המשיבים, להרחיק את העותר לירדן, שהיא מדינת אזרחותו.

העתירה נדחית, וכפועל יוצא מכך מתבטל צו הביניים הארעי שהוצא בגדרה.

ניתן היום, י"ז בחשון תשס"ג (23.10.02)