מגדי עבדל קאדר נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

לפנינו שתי עתירות זהות, שהעותרים בהן קרובי משפחה. החלטנו לדון בשתיהן במאוחד.

העותרים הם אזרחי ירדן, אשר נכנסו (העותר בבג"ץ 7260/01 בשנת 1999, והעותר בבג"ץ 7261/01 בשנת 1994) לשטחי הרשות הפלסטינית מכוח רשיונות ביקור לשלושה חודשים, ומאז פקיעת רשיונותיהם המשיכו לשהות שם שלא כחוק. הם הגישו לרשות הפלסטינית בקשות לאיחוד משפחות, אולם, לדבריהם, הטיפול בבקשותיהם מתעכב בשל המצב הפוליטי והבטחוני. ביום 5.9.01 נתפסו שני העותרים בשטח ישראל ללא אשרות שהייה. מאז הם מוחזקים במעצר, עד שיתאפשר לגרשם לירדן. עתירותיהם מתייחסות לארבעה סעדים: (א) אישור בקשותיהם לאיחוד משפחות עם משפחתם המתגוררת בשטחי הרשות. (ב) ביטול הכוונה לגרשם לירדן. (ג) ביטול "הנוהל לכלוא שוהים בלתי חוקיים בארץ במעצר בתנאים בלתי אנושיים עד לגירושם". (ד) שחרורם ממעצר על מנת שיחזרו להתגורר עם משפחתם, עד שיוחלט מה יעלה בגורלם. ביום 17.9.01 נתתי צווי ביניים, המונעים את גירושם של העותרים לירדן. כן ביקשתי את תגובות המשיבים לעתירות. ביום 28.10.01 הגישה פרקליטות המדינה את התגובות.

דין העתירות להידחות על הסף. על-פי סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית (כתבי אמנה, 1071, כרך 33, בעמ' 215), רשאית הרשות הפלסטינית להעניק תושבות קבע בשטחיה, בכפוף לאישורה המוקדם של ישראל. מכאן טענת המשיבים - המקובלת עלינו - כי כל עוד לא טיפלה הרשות בבקשות העותרים לאיחוד משפחות שהוגשו לה, ולא העבירה את הבקשות לאישור שלטונות ישראל, אין מדינת ישראל צד נכון לעתירות, בכל הנוגע לסעד הראשון המבוקש בהן (בג"ץ 8720/00 חסן נ' שר הפנים; בג"ץ 1442/01 מוסטפא נ' מדינת ישראל; בג"ץ 5396/01 סלים נ' מפקדת חטיבת בנימין). מכאן נובע כי יש לדחות גם את הסעדים השני והרביעי המבוקשים בעתירות. העותרים אינם מכחישים את שהייתם בשטחי הרשות ובשטח ישראל שלא כדין, ואינם מכחישים כי על רקע המצב המדיני הנוכחי, סיום הטיפול בעניינם על-ידי הרשות והעברת הבקשות לישראל אינם נראים באופק. משכך, אין כל עילה להורות למשיבים להימנע מגירושם או להימנע מהחזקתם במעצר עד לגירוש. אומנם, לטענת העותרים, אין להם כל קשר לירדן, שכן נולדו וגדלו בכווית, וכל משפחתם נמצאת בשטחי הרשות הפלסטינית; אלא שאין בטענה זו כדי להצדיק את מניעת גירושם, כי אם, לכל היותר, את גירושם למדינה אחרת במקום לירדן, במידה שהדבר אפשרי. אנו ערים למצוקתם של העותרים, הנובעת מהמצב המדיני הקיים באיזורנו לעת הזו, אלא שאת טרונייתם עליהם להפנות לרשות הפלסטינית, שבשטחה הם מבקשים להתגורר, ואשר איננה מטפלת בעניינם.

באשר לסעד השלישי המבוקש בעתירות, שעניינו תנאי המעצר בהם מוחזקים העותרים, הרי שלמעט אמירות כלליות וסתמיות בנושא זה אין בעתירות דבר המאשש את טענתם כי הם מוחזקים בתנאים "בלתי אנושיים". מטעם זה בלבד יש לדחות גם את בקשתם זו.

העתירות נדחות. צווי הביניים מתבטלים.

ניתן היום, י"ח בחשון תשס"ב (4.11.01).