ליבי כהנא ואח' נ' רב ניצב שלמה אהרונישקי ואח'

פסק-דין

1.העותרים - אלמנתו של הרב מאיר כהנא ובנו - עמדו לקיים היום עצרת זכרון באולמי "היכל דוד", במלאת אחד-עשר שנים להרצחו של הרב כהנא. למניעת קיום העצרת הוצא היום (ה4.11.2001-) צו סגירה לאולמי "היכל דוד" לשעות בו אמורה עצרת הזכרון להתקיים. צו הסגירה הוצא מכוח הוראת סעיף 6(א) לפקודה למניעת טרור, התש"ח1948- (להלן - הפקודה). העותרים - שראו עצמם נפגעים מצו הסגירה - ערערו עליו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה בו ביום את הערעור. מכאן הפניה אלינו. פניה זו נעשתה בדרך של עתירה. נראה לנו כי הדרך הראויה היא ערעור מינהלי. מר ניצן הסכים, עם זאת, כי דרך הפניה הבלתי ראויה לא תפגום בהליך עצמו.

2.נקודת המוצא לבחינת העניין שלפנינו הוא בהוראת סעיף 6 לפקודה, הקובע:

"המפקח הכללי של משטרת ישראל רשאי להחליט בכתב לסגור כל מקום המשמש לארגון טרוריסטי או לחבריו, בקביעות או בהזדמנות מסויימת, מקום של פעולה, פגישה, תעמולה או מחסן".

לטענת המשיבים, העצרת משמשת מקום פעולה ופגישה של הארגונים "כך" ו"כהנא חי", אשר הוכרזו (ביום 16.3.94) כעל ארגונים טרוריסטיים. בהכרזה נקבע, בין השאר, כי החבורות המפורטות להלן הן ארגונים טרוריסטיים:

"(א) תנועת 'כך' שהפעילים המרכזיים בה הם כיום: ברוך מרזל, נועם פדרמן וטירן פולק.

(ב) תנועת 'כ"ח' (כהנא חי) שהפעילים המרכזיים בה הם כיום: בנימין כהנא, דוד אקסלרוד ויקותיאל בן יעקב.

הכרזה זו חלה על הארגונים הטרוריסטיים המפורטים לעיל וכן על כל חבר בני-אדם שיפעל להשגת מטרות מאותו סוג, אשר הארגונים הנזכרים לעיל פעלו להשגתן, באמצעים דומים לאמצעים שהארגונים הנזכרים לעיל השתמשו בהם, אף אם יתקרא בשמות או בכינויים אחרים - אם דרך קבע ואם מעת לעת. כן תחול הכרזה זו על פלגיהם ועל צירופיהם של הארגונים הנ"ל".

3.נמצא, כי השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם אכן העצרת משמשת מקום פעולה ופגישה של ארגוני הטרור. בעניין זה הוגש בפנינו חומר גלוי. כן עיינו - בהסכמתו של מר ורצברגר - בחומר חסוי. נחה דעתנו כי מהחומר שהוגש לנו אכן עולה המסקנה שהעצרת אורגנה על ידי פעיליהם של תנועת כך וכ"ח. מהחומר החסוי עולה, שגם הפעילים של תנועות אלה רואים זאת כך (ראו בג"ץ 8529/01 פדרמן ואח' נ' מפקד מחוז ירושלים (לא פורסם)).

4.ממשיך מר ורצברגר וטוען כי ההכרזה עצמה - בכל הנוגע לסיפא שלה - אינה חוקית. ציינו בפני מר ורצברגר כי בטענה זו - שהועלתה בפנינו כשעתיים לפני מועד העצרת - לא נוכל לדון בגדרי עתירה זו. היא תעמוד לו, איפוא, בהזדמנות אחרת. די אם נציין כי לעניין שלפנינו די ברישא של ההכרזה. גם בטענותיו האחרות של מר ורצברגר - שעניינן חוסר סבירות ההחלטה וחוסר מידתיותה - לא מצאנו ממש.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ח בחשון התשס"ב (04.11.2001), בפני באי כוח הצדדים.