דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

טטיאנה סימנטובובה ואח' נ' משרד הפנים

פסק הדין בבג"ץ 7367/08 ניתן ביום 22 באפריל 2010.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

בנסיבות אלו דין העתירה להידחות, וכך אנו עושים. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 22 באפריל 2010.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 7367/08
נפתח
2008
ניתן
22 באפריל 2010
משך
שני עמודים

ההרכב

  • א' א' לוי
  • ע' ארבל
  • נ' הנדל

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 7367/08 טטיאנה סימנטובובה ואח' נ' משרד הפנים (22.4.2010)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ 7367/08

בפני: כבוד השופט א' א' לוי · כבוד השופטת ע' ארבל · כבוד השופט נ' הנדל

העותרים: 1. טטיאנה סימנטובובה · 2. ארטיום סימנטובובה

נגד

המשיב: משרד הפנים · עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה: ח' באייר התש"ע (22.4.10)

בשם העותרים: עו"ד ע' סיגלר

בשם המשיב: עו"ד ו' חלאוה

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.עותרת 1 נישאה בשנת 1979, באוזבקיסטן, למיכאל סימנטוב, ומנישואיהם נולדה בתם, סבטלנה. בשנת 1984 התגרשו בני הזוג בעודם שוהים בארץ מוצאם. בשנת 1990 עלה מיכאל לישראל, ומכוח היותו יהודי קיבל אזרחות ישראלית. בהמשך עלתה לישראל הבת סבטלנה, ואף היא קיבלה אזרחות מכוח היותה בתו של יהודי. לעותרת 1 שעברה להתגורר ברוסיה, נולד בן (עותר 2) מיחסים עם גבר אחר.

בשנת 2006 נישאו מיכאל ועותרת 1 בשנית בחו"ל, ובחודש מאי 2007 נכנסו העותרים לארץ באשרת תייר, ובהמשך ניתנה לעותרת 1 אשרה מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה, במטרה לעמוד על כנות הנישואין עם מיכאל. אותה אשרה ניתנה בתאריך 24.9.07, אולם לאחר שבועות ספורים בלבד (בתאריך 31.10.07), התייצב מיכאל בלשכה למרשם האוכלוסין והודיע כי עותרת 1 עזבה את ביתו עם חפציה מיד לאחר שזכתה באשרה. במצב זה, ומשהתברר כי בני הזוג שוב אינם מנהלים משק בית משותף, הוחלט להפסיק את הטיפול בעניינה של עותרת 1, והיא נתבקשה לעזוב את הארץ עם בנה.

בתאריך 4.5.08 נפטר מיכאל, ובעקבות כך ביקשה העותרת ליתן לה מעמד בישראל מכוח היותה אלמנתו של יהודי. משבקשה זו נדחתה, הוגשה העתירה שבפנינו.

2.זכותו של בן-זוג של יהודי למעמד בישראל, מעוגנת בסעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950, לאמור:

"(א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות התשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם ... לבן זוג של יהודי...

(ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן(א) עודו בחיים ואם עלה ארצה או לאו".

מטרתה של הוראת חוק זו הובהרה לא אחת בפסיקה, היינו, לעודד את עלייתם של בני זוג בנשואי תערובת ומניעת פיצול המשפחה. ולעניינה של העתירה שבפנינו – מיכאל המנוח מיצה את זכותו מכוח חוק השבות בעת עלייתו לישראל בשנת 1990, והיה זה לאחר שקשר הנישואין בינו לבין עותרת 1 פקע כבר בשנת 1984. לתרחיש זה כיוון בית המשפט בבג"ץ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים ואח' פ"ד נג(2) 728, 760, לאמור: "זכות השבות מוקנית אך לבני משפחה של יהודים טרם עלותם ארצה", ולפיכך, יהודים אזרחי ישראל – בין מלידה בין לאחר שמימשו את זכות השבות – אין בכוחם להקנות זכות של שבות לבני-זוגם הלא יהודים.

3.בנסיבות אלו דין העתירה להידחות, וכך אנו עושים. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ח' באייר התש"ע (22.4.10).

שופטשופטתשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים