קו לעובד ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

העותרות חזרו בהן מהעתירה בכל הנוגע לסעד הראשון שנתבקש בה (מימון הוצאות מרגע התאונה בכפוף להצגת ראשית ראיה כי התאונה אירעה בעבודה).

(א) באשר לסעד השני שנתבקש (הנגשת מערך התשלומים לעובדים הפלסטינים), נחה דעתנו שנעשו ונעשים מאמצים משמעותיים להקים מערכת מקוונת ומונגשת לפועלים הפלסטינים בשפה הערבית. על כן לעת הזאת העתירה בעניין זה מיצתה את עצמה;

(ב) אין מקום לחייב את משיב 1 לקבוע מועדים קשיחים בדבר הטיפול בפניות נפגעי העבודה ותעריפי ההחזרים לנפגעים אלו. זאת, הן מפני שנוהל כזה לא קיים לגבי נפגעי עבודה תושבי ישראל, והן מפני שתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 נותנות מענה הולם לצרכי הנפגעים;

(ג) אין מקום להתאים את תעריף התשלומים לעלות הטיפולים הרפואיים ברשות הפלסטינית, ולו מפני שהתעריפים אינם נקבעים על ידי משיב 1, כי אם על ידי משרד הבריאות;

(ד) ההסדר הקיים בו חלקם של נפגעי העבודה (אלו שאין להם מייצג או חשבון בנק בישראל) מפוצים באמצעות משלוח המחאות בדואר, מניח את הדעת והינו הכרח בל-יגונה. זאת מפני שמשיבה 2 אינה מבצעת העברות בנקאיות מחוץ לגבולות ישראל לכל גורם שהוא.

על כן דין העתירה בכל הנוגע לשני הסעדים שנתבקשו להידחות. עם זאת זכויות הצדדים בעניין הקמת המערכת המקוונת שמורות להם.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בטבת התשפ"ב (27.12.2021).