גמילה מוחמד חמזה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לנמק מדוע לא יאשרו את בקשת העותרת 1 (להלן - העותרת), שהוגשה עבור העותר 2 (להלן - העותר), לקבלת מעמד קבע בארץ. כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים המורה למשיבים להעניק רישיון שהייה זמני לעותר או להימנע מהרחקתו מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

2.העותרת, תושבת כפר כנא ובעלת אזרחות ישראלית, נישאה בשנת 1997 לעותר, שהינו תושב בית לחם ויליד שנת 1978. בתחילת שנת 1998 הגישה העותרת במשרד הפנים בקשה לישיבת קבע עבור בעלה, אך לטענת העותרים בקשה זו נדחתה בסוף שנת 2001 ללא מתן הסבר. העותרים מבקשים לתקוף החלטה זו של המשיבים במגוון טענות. בין היתר, נטען כי החלטה זו פגעה בזכותם לזוגיות, לשוויון ולכבוד האדם. בנוסף, טוענים העותרים כי העותר עומד כיום בכל הקריטריונים הנוגעים להענקת היתר לישיבת קבע ועל כן זכאי הוא למעמד קבע בארץ.

3.דין העתירה להידחות על הסף כבר מחמת שיהוי. העתירה, המבקשת לתקוף את החלטת המשיבים שניתנה בשנת 2001, הוגשה רק בימים אלה. שיהוי כבד זה מעיד לכאורה על זניחת טענותיהם של העותרים ואף אינו מאפשר לבחון בצורה נאותה את סבירות ההחלטה שניתנה לפני מספר שנים (ראו בג"ץ 3093/06 נינה קוגן נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (לא פורסם, 28.9.06) ורבים אחרים). זאת ועוד, לעתירה לא צורפו כלל העתקים של הבקשה והסירוב. אם לא די בכל אלה, ברי כי לגופם של דברים אין יסוד לטיעונם של העותרים, שהרי אין העותר מקיים את דרישת הגיל - 35 שנים - שבסעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.

4.העתירה נדחית איפוא על הסף ועימה הבקשה לצו ביניים.

ניתן היום, כ"ז באלול התשס"ז (10.9.07).