אלון צדוק נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, כי נבטל את פסק-הדין של המשיב 1, בית-הדין הארצי לעבודה, בתיק ע"ע 1556/04 מיום 25.12.2005, אשר דחה את ערעורו על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, בתיק ע"ב 8180/02 מיום 24.10.2004.

העותר מתאר בעתירתו, כי נתבע על-ידי המשיב 2 (להלן: המשיב) בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (ע"ב 8180/02), יחד עם החברה שבבעלותו ובניהולו, בה הועסק המשיב (להלן: החברה), לתשלומם של סכומים אשר המשיב טען שמגיעים לו בשל הפסקת עבודתו בחברה.

ביום 24.10.2004 קיבל בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו את תביעתו של המשיב ופסק, כי החברה והעותר חבים למשיב את הכספים ביחד ולחוד.

כנגד פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה, ערער העותר לבית-הדין הארצי לעבודה בטענה, כי שגה בית-הדין האזורי בהחלטתו לחייבו יחד עם החברה בתשלום למשיב.

ביום 25.12.2005 דחה בית-הדין הארצי לעבודה את הערעור בקובעו, כי לנוכח המצג אותו יצר העותר כלפי המשיב, יש לראות בעותר כחליפה של החברה ועל-כן עליו לחוב יחד עמה בתשלום הסכום המגיע למשיב.

או-אז, הגיש העותר את העתירה שבפנינו, וביקש להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, מיום 25.12.2005. לטענתו, קביעתו של בית-הדין, לפיה ניתן לחייבו ביחד עם החברה, עומדת בסתירה להלכה הקיימת בעניין חיובם של ערבים לחובות החברה.

בא-כוח המשיב מבקש לדחות את העתירה על הסף ולחייב את העותר בתשלום הוצאות.

דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, הלכה היא, כי בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, אינו מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693; בג"ץ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 810).

בענייננו, אין המדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. מדובר במחלוקת בעניין נקודתי, אשר אינה מצדיקה התערבות בית-משפט זה. קביעתו של בית-הדין האזורי לעבודה, אשר אושרה בפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, לפיה עולה מעובדות המקרה, שיש לראות בעותר משום חליפה של החברה, הינה קביעה הנמצאת היטב בתחום סמכותו ומומחיותו של בית-הדין האזורי ומשכך, איני רואה כל מקום להתערב בה.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

העותר ישא בשכר טרחת עורך-דינו של המשיב 2, בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט בסיוון תשס"ו (25.6.2006).