התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו עניינה החלטת המשיב 1 למנות את המשיבה 4 כממלאת-מקום פרקליט המדינה.

2.עם הגשת העתירה ניתנה ביום 18.12.2019 החלטה לפיה על המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה בתוך 10 ימים, ולצד זאת ניתן צו ארעי המעכב את מינוי המשיבה 4 ומשהה את כניסתה לתפקיד, עד להחלטה אחרת.

3.ביום 26.12.2019 נמסרה הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לפיה ביום 20.12.2019 הודיעה המשיבה 4 למשיב 1 כי היא חוזרת בה מהסכמתה לשמש כממלאת-מקום פרקליט המדינה. בנסיבות אלה נתבקשה מחיקת העתירה באשר אינה אקטואלית עוד.

4.העותרת הודיעה בתגובה כי היא מסכימה למחיקת העתירה אך סבורה כי יש לחייב את המשיב 1 לשאת בהוצאות המשפט שלה, שכן העתירה הוגשה ללא שיהוי ולאחר מיצוי הליכים, וכי הגשת העתירה היא שהובילה להודעת המשיבה 4 כאמור.

5.המשיב 1 התבקש להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות. ביום 15.1.2020 הוגשה תגובה מטעמו באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לפיה מאחר שנוכח הודעת המשיבה 4 טענות העותרת לא התבררו לגופן ולמשיב 1 לא ניתנה ההזדמנות להגיב לטענות אלה, סבור המשיב 1 כי אין מקום לפסיקת הוצאות נגדו.

6.בפסיקתו של בית משפט זה נקבעו אמות מידה שונות לענין פסיקת הוצאות מקום שהעתירה לא הגיעה לידי מיצוי, ובין היתר: "האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם העותרת מיצתה הליכים בטרם הגישה את עתירתה; האם נפל שיהוי בהגשת העתירה; והאם הסעד המבוקש התקבל כתוצאה מהגשת העתירה" (בג"ץ 4421/16 מליסרון בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב, פסקה 6 (11.12.2019); בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 219 (1994)).

7.העתירה דנן כוונה כאמור נגד מינוי המשיבה 4 כממלאת-מקום פרקליט המדינה. אכן, בפועל הושג הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, אך זאת לא במסגרת פסק דין בו נתקבלו טענות העותרת ואף לא עקב הסכמת המשיב 1 לטענות העותרת, אם כי הלכה למעשה הגשת העתירה היא שהובילה לתוצאה זו. בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, אני סבור כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרת.

8.אשר על כן, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב בטבת התש"ף (19.1.2020).