עבד אלמג'יד אלסורחי ו- 10 אח' נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק-דין

העותרים מבקשים כי נורה על הסרת סוללת עפר שהוקמה ברחוב א-שייח המחבר שכונות שחלקן שייכות לתחום המוניציפלי של ירושלים, וחלקן בתחום אזור איו"ש, ומבקשים כי נורה על הקמת מחסום מאויש.

הסוללה נועדה לשמש מחסום פיזי כדי שמכוניות לא יעברו מהאזור לירושלים, נוכח פוטנציאל הסיכון הטמון במעבר חופשי של מכוניות.

בתשובה מפורטת, הבהיר בא-כוח המשיב 2 מדוע אין ניתן לקיים מחסומים מאוישים בצירים המובילים לירושלים, בהיקף הנדרש, כיום יש 60 מחסומים שאינם מאוישים ועוד מספר מחסומים מאוישים בצירים המרכזיים.

לפי הנטען על ידי המדינה, המחסום הנדון הוקם מחמת הסיכון הבטחוני ונועד לחסום כביש שנסלל שלא כחוק על ידי הרשות הפלסטינית. אין חולק שמחסום העפר גורם אי נוחות קשה לתושבים, אך מדובר בשכונה קטנה יחסית, שחלק ניכר מבתיה נבנה, לטענת בא-כוח המדינה, אחר הקמת המחסום. אך מצב זה הוא מצב ביניים, עד לסיום הקמת הגדר המוקמת עתה כ"עוטפת ירושלים".

כדי להקל על התושבים, נערכו הסדרי הסעה לילדי התושבים הלומדים בבתי הספר בירושלים. המצב יוצר קשיים לתושבים, אך נוכח המצב הבטחוני השורר באזור ובירושלים, אין כרגע פתרון מעשי המאפשר הסרת המחסום והצבת מחסום צבאי מאויש. כפי שהוברר לנו, אכן נפגעים תושבים נוספים, בשכונות אחרות, והמצב ישתנה, ככל הנראה, בסיום הקמת פרויקט הגדר, או אם ישתנה מצב הבטחון בירושלים.

רשמנו לפנינו את הודעת בא-כוח המדינה, כי ייעשה ניסיון להקל על התושבים שבעת כניסתם לעיר ברכב בדרך הארוכה העומדת לרשותם עתה, יצוידו באישורים שיאפשרו להם לנסוע ללא עיכובים מצד כוחות הבטחון.

לבקשת בא-כוח המדינה, ניתן בזה צו איסור פרסום של התצ"א שהוצגה בתיק.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ד באייר תשס"ג (26.5.2003).