דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

מרעי נזיה נ' בדר מרעי ניבאל ואח'

פסק הדין בבג"ץ 9776/01 ניתן ביום 14 בפברואר 2002.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

נוכח כל אלה, אין מקום להתערבותנו, ואנו דוחים את העתירה על הסף.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 14 בפברואר 2002.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 9776/01
נפתח
2001
ניתן
14 בפברואר 2002
משך
3 עמודים

ההרכב

  • אליהו מצא
  • יעקב טירקל
  • אילה פרוקצ'יה

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 9776/01 מרעי נזיה נ' בדר מרעי ניבאל ואח' (14.2.2002)

הנוסח המלא של פסק הדין.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 9776/01

בפני: כבוד השופט א' מצא · כבוד השופט י' טירקל · כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

העותר: מרעי נזיה

נגד

המשיבים: 1. בדר מרעי ניבאל · 2. בית הדין הדרוזי · עתירה למתן צו על תנאי · בשם

העותר: עו"ד י. עאמר · בשם · המשיב

ה 1: עו"ד ש. עלי

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותר פתח בהליכי גירושין כנגד המשיבה 1 בבית הדין הדרוזי בעכו. במסגרת ניהול התביעה הוא ביקש מבית הדין כי יוציא צו המורה לחב' "בזק" להעביר לידיו פירוט שיחות טלפון לתקופה של שנה שחלפה בהתייחס למספר טלפונים שאת פרטיהם מסר בבקשתו. ביום 8.11.01 דחה בית הדין את הבקשה ממספר נימוקים: הסכמת בעלי מספרי הטלפון לא הומצאה לבית הדין; בעלי מספרי הטלפון אינם בעלי דין בתביעה; במתן הצו המבוקש תהיה פגיעה בפרטיות בעלי הטלפון. ביום 16.11.01 צמצם העותר את בקשתו לקבלת פירוט שיחות טלפון המצוי בבעלותו בביתו, אולם גם בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין מהנימוק כי מדובר בטלפון הנמצא בבית בני הזוג ושייך בפועל לשניהם, ונדרשת הסכמת שניהם למתן פירוט שיחות כמבוקש.

2.העותר מבקש בעתירתו כי בית המשפט יצהיר כי החלטת בית הדין מיום 16.11.01 בטלה וחסרת תוקף וכי בית הדין מוסמך להורות על מתן צו להמצאת פירוט שיחות הטלפון השייך לבני הזוג חרף התנגדות המשיבה 1 לכך. טענת העותר הינה כי בית הדין שגה בדחותו את הבקשה למתן פירוט השיחות ככל שהיא נוגעת לטלפון של בני הזוג, וכי יש בהחלטה זו כדי למנוע ממנו לעמוד בנטל ההוכחה ולהמציא את הראיות הנדרשות ממנו במשפט להוכחת טענתו כי אשתו לא שמרה לו אמונים - דבר שיש בו כדי לפגוע בניהול תקין של המשפט ובעשיית צדק.

3.נתנו דעתנו לפרטי העתירה ובאנו לכלל דעה כי יש לדחותה על הסף באין עילה להתערבותנו.

מושכלות ראשונים הם כי אין בית המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי דין דתיים. התערבותו מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי או סטייה מהוראת חוק המכוונת לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש מתן סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פד"י מח(3) 1, 6-8; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438; בג"צ 2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י נד(5) 401). אם התערבות בית משפט זה בהחלטה סופית של בית הדין הינה במשורה, על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר מדובר בהחלטת ביניים, ובפרט כאשר עניינה נוגע לסדרי דין וראיות, ומשהיא עשויה לשמש נושא לדיון בערכאת הערעור (השווה בג"צ 3400/98 אילנה בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון נד 908; בג"צ 5570/98 בן דב נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק' על', 98(3), 1998). החלטת בית הדין בענייננו הינה החלטת ביניים בנושא דיוני. אין היא מעלה שאלה הראויה להתערבותנו על פי אחת העילות המוכרות לכך, מה גם שהיא נתונה במידת הצורך לבקורת ערכאה ערעורית.

נוכח כל אלה, אין מקום להתערבותנו, ואנו דוחים את העתירה על הסף.

ניתנה היום, ב' באדר תשס"ב (14.2.02).

שופטשופטשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים