אליאלנה ולדמן נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'

פסק-דין

העתירה מופנית, בעיקרה, כנגד החלטת ביניים של בית-הדין הרבני האזורי, בה נקבע כי תקנות 258 כ(ג) ו-258 כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הותקנו בחוסר סמכות. נראה לנו כי בטרם תועמד שאלה זו לבירור לפני בית-משפט זה ראוי היה שתעמוד לבירור ותוכרע על-ידי בית-הדין הרבני הגדול הנכבד. דא עקא שבקשת העותרת למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי נדחתה על-ידי בית-הדין הגדול. בכך בלבד אין כדי להצדיק את הקדמת המאוחר. בהמלצתנו הצהיר עו"ד אריה גורי, בשם המשיב 3, כי אם תמצא העותרת מקום לערער לפני בית-הדין הגדול על פסק-הדין שיינתן בפרשתם של בני הזוג על-ידי בית-הדין האזורי, תהא היא רשאית להשיג בערעורה גם על החלטת הביניים האמורה שכנגדה הופנתה העתירה; וזאת מבלי שדחיית בקשתה למתן רשות ערעור תעמוד לה לרועץ.

לנוכח הצהרתו האמורה של בא-כוח המשיב 3 איננו רואים עילה מוצדקת להתערב בשלב זה בהליך התלוי ועומד לפני בית-הדין הרבני האזורי. העתירה נדחית ואולם בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באדר תשס"ד (1.3.04).