פבל צ'רנוב ואח' נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

המשיב לא ראה להכיר בעותרים כעולים הזכאים למעמד בישראל מכוח שבות, וכנגד החלטה זו הוגשה העתירה. העותר הצהיר מלכתחילה בבקשתו לאשרת עולה בשגרירות ישראל במוסקבה כי הוא נוצרי שהוטבל לנצרות בגיל 17, ומטעם זה סורבה בקשתו לאשרת עולה. ב-10.03.2009 נכנסו העותרים לישראל באשרת תייר מסוג ב/2 לשלושה חודשים ובהיותם כאן ביקש העותר 1 כי המשיב יעניק לו אזרחות מכוח שבות, בקשתו סורבה, ולאחר הגשת העתירה החליט המשיב לערוך לעותר שימוע. בשימוע ניסה העותר להסביר מדוע הצהיר על עצמו כנוצרי אף כי אמו וסבתו הן יהודיות אך אביו נוצרי. הסבריו השונים באשר לאמור בפנייתו הראשונה לשגרירות בה הצהיר על עצמו כנוצרי לא שיכנעו את המשיב, ואכן בהסברים אלה היו סתירות ואי בהירויות, שלדבריו נבעו מחוסר הזיכרון שלו באשר לאירוע שמלכתחילה סבר כי הוטבל בו לנצרות. לא ראינו להתערב בהחלטת המשיב שלא להעניק לעותר מעמד לפי חוק השבות, שכן היו בפני המשיב ראיות מנהליות מבוססות, לכך שהעותר בצעירותו אכן המיר את דתו. עם זאת הוברר כי משפחתו של העותר בישראל, הוריו ואף אחיו. בנסיבות אלה לא נותר לעותרים אלא לנסות את דרכם לקבלת מעמד שאינו מכוח שבות על ידי פנייה חדשה למשיב על פי מסלול אחר ויש להניח שהבקשה תיבחן. לפיכך אם יגיש העותר בקשה כאמור, בתוך 30 ימים, לא יורחק מהארץ עד לחלוף 30 ימים מאז קבלת החלטת המשיב, אם בקשתו תידחה.

בכפיפות לאמור העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"א (03.11.2010), בפני

באי-כוח הצדדים.