ל.ש.מ שיווק חומרי בנין (1993) נ' ג. בביוף ובנו בע"מ ואח'

פסק-דין

לפנינו בקשת רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור של המבקשת על פסק דין של בית משפט השלום. בא-כוח המבקשת מעלה בפנינו שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית בנוגע לפירוש של סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח1968-, הקובע כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות".

אכן, השאלה נכבדה, אולם לדעתנו המקרה שלפנינו אינו מתאים ואינו ראוי לדיון עקרוני וקביעת הלכה בשאלה זאת. בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הסחורה הוצאה מידי הבעלים, היא המשיבה שלפנינו, על ידי צד שלישי במרמה ובפועל ללא תמורה; אף בלי שהיתה כוונה לשלם עבורה תמורה; ומעבר לכך, היא הועברה על ידי אותו צד שלישי לידי המבקשת שלפנינו, בנסיבות מחשידות ובלי שהוכח תשלום תמורה; ואף לגירסתה של המבקשת היא לא שילמה עבור הסחורה אלא כשליש מערך השוק שלה.

בא-כוח המבקשת מזמין אותנו להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ובעיקר בקביעה שהמבקשת לא הוכיחה כי שילמה תמורה עבור הסחורה, אך לא ראינו טעם לסטות מדרכנו ולהתערב בממצאים אלה.

התוצאה היא, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה לא ראינו מקום לתת למבקשת רשות ערעור. הבקשה נדחית. המבקשת תשלום את הוצאות המשפט בבקשה זאת למשיבה בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ל' בתשרי התש"ס (10.10.99).