אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד

פסק-דין

רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

אנו סבורים שהוראות סעיף 23(א) וסעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ה1968- אין להן ולא כלום עם השאלה באיזה הרכב צריך בית המשפט המחוזי לדון כשמוגשת לו בקשת רשות לערער על החלטה של בית משפט שלום בענין של בוררות.

כל ענינו של סעיף 23(א) לחוק הנ"ל הוא שאין ערעור על פסק של בוררות; ואילו החלטת בית משפט השלום - הגם שהערעור עליה טעון נטילת רשות - היא "פסק דין של בית משפט שלום", כמשמעות דיבור זה בסעיף 37(ב)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-; נמצא שהשופטת המלומדת טעתה כשסברה שהענין שלפניה בא בגדרו של סעיף 37(ג) לחוק הנ"ל.

לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטות בית המשפט המחוזי וקובעים שהענין כולו יתברר לפני הרכב של בית המשפט המחוזי. מאחר שהשופטת המלומדת סברה שיש מקום לתת למבקש רשות לערער ידון בית המשפט המחוזי בענין שלפניו כבערעור, ומוסכם שלא יהיה צורך להגיש כתב ערעור.

המשיב ישלם למבקש שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.

ניתן היום, ב' אדר תשס"א (25.2.2001).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.