ציפורה טננבוים נ' מתי צדוק

פסק-דין

הנפרעת על-פי השיקים המחוללים מסרה את השיקים למשיב לשם גביית תמורתם מן המבקשת, מושכת השיקים. משכשלו ניסיונות המשיב לגבות מן המבקשת את התמורה, החזיר המשיב את השיקים לנפרעת. על יסוד עובדות אלו, עליהן הצהיר מנהל הנפרעת לפני בית-משפט השלום, קבע בית-המשפט בפסק-דינו כלהלן:

"אין מניעה כי למי שאינו הבעלים של שטר, אלא האוחז בו כדין, תהא זכות תביעה על-פי השטר, אולם משאוחדו הזכויות שנית ומשהחזיר צדוק מתי (המשיב) את השיקים לבעליהם, פקעה זכותו על-פי השיקים והוא נעדר עילת תביעה על-פיהם.

מטעם עיקרי זה פסק בית-משפט השלום לדחות את תביעת המשיב נגד המבקשת. בית-המשפט המחוזי הנכבד, שנעתר לערעורו של המשיב, ראה משום-מה להתערב בקביעתו האמורה של בית-משפט השלום. בכל הכבוד אנו סבורים, כי בקביעה האמורה - שעובדתית הייתה מבוססת ומשפטית הייתה נכונה - לא היה כל מקום להתערב.

לאחר שקילת כלל נסיבות העניין הננו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות כדין ולקבל את הערעור. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבטל ופסק-דינו של בית-משפט השלום מוחזר על כנו. המשיב ישלם למבקשת את הוצאות הבקשה וכן שכר-טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, י"ג בטבת תשס"ד (7.1.04).