משה הרמן נ' משרד הבטחון-הוועדה הרפואית העליונה ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיא ש' לוין:

רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. לדעתי דין הערעור להתקבל.

מהחלטת הועדה הרפואית העליונה יוצא שהיא היתה מוכנה לקבל את עמדת מומחי המערער, אלא שהיא סברה, לדעתי בטעות, שמומחים אלה הניחו שאין מדובר בנכות נוספת שנגרמה שלא כתוצאה מהניתוחים אותם עבר המערער. עיון בחוות הדעת מלמד שלא כך הוא ושהמומחים סברו שאמנם נגרמה לו נכות נוספת כאמור.

לאחר שהשאלה אם נגרמה למערער נכות נוספת כאמור אם לאו, כבר הועמדה לפני הועדה, חדשות לבקרים, ובפעמים הקודמות היא לא הכריעה בה, והפעם היא הכריעה בה על יסוד שיקולים שבעיני נראים מוטעים, דעתי היא שיש לקבל את הערעור. לענין קביעת שיעור הנכות הנוספת כפי שהיא עולה מחוות הדעת בלבד, הייתי מקבל את הערעור ומחזיר את הענין לועדה הרפואית העליונה, אם בעלי הדין לא יגיעו לכלל הסכם ביניהם. לא הייתי עושה צו להוצאות.

המשנה לנשיא

השופט י. אנגלרד:

אני מסכים

השופט א. גולדברג:

לדידי, אין זה מובן כל עיקר מהאמור בכל אחת מחוות הדעת של המומחים, כי תת-הספיגה הינה מחלה ראשונית ולא תוצאה מהניתוחים שעבר המבקש. לפיכך, הייתי מחזיר את התיק לוועדה הרפואית כדי שתפנה שאלה למומחים, ובדרך זו לברר את עמדתם בנושא. לאחר מכן תתן הוועדה את החלטתה, אם אכן מדובר בשתי נכויות נפרדות או בנכות אחת.

הוחלט, ברוב דעות, לקבל את הערעור כאמור בחוות דעתו של המשנה לנשיא.

ניתן היום כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97).